מקום 5: רענן שקד על "מד מן"
כנראה שירת הברבור של תור הזהב הטלוויזיוני. הסדרה של מת'יו ויינר, תלמידו של יוצר "הסופרנוס" דיוויד צ'ייס – על משרד פרסום מנהטני בשנות ה־60, ובמרכזו דמותו האניגמטית והמבריקה של הפרסומאי דון דרייפר – הייתה נבירה רב־שכבתית ומורכבת בעסקי קריירה, משפחה, הצלחה, כישלון, גבריות רעילה, נשיות מכילה (ואז פחות), סודות שנקברו, ובעיקר הזמנים המשתנים. גם בפרקים שבהם עיקר ההתרחשות היה השחזור התקופתי העשוי ללא רבב, "מד מן" חילחלה לצופיה, כמו לדמויותיה, אל מתחת לעור, והותירה חותם לתמיד.
מקום 4: דינה סנדרסון על "תרגיע"
לארי דיוויד עשה את הלא־ייאמן, ולאחר ההצלחה המסחררת של "סיינפלד", המציא את הגלגל פעם נוספת עם סדרת המופת "תרגיע". לארי הוא האיש שסובל מכל הזוגות שמשתפים את סיפור ההיכרות שלהם, האיש שמשתגע כשמישהי טועמת יותר מדי טעמים בגלידרייה ולא מחליטה - וגם מוכן להגיד להם את זה. הוא אובססיבי, מתקטנן, רוצה לדעת כמה טיפ חברים שלו משאירים, וטוען שרק מי שמעניין צריך לשבת במרכז השולחן בארוחות ערב. ואולי יום אחד, עם קצת מאמץ, נצליח להיות מדהימים כמו לארי שלנו.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
