קיבלתי על עצמי להפסיק להשתמש במושגים קפלניסטים וביביסטים. לא הייתי מאלה שמרבים להשתמש בזה, אבל פה ושם אולי יצא לי. ובכן, לא עוד. מי ששיכנעה אותי הייתה בחורה צעירה, פעילה ב”הרבעון הרביעי”, שהעלתה על כך סרטון. איזה כיף זה להשתכנע מאנשים צעירים. תומכי נתניהו, אנשי גוש השינוי, יש אלף שמות אחרים אפשריים טובים יותר מהביביסטים והקפלניסטים האלה, שסוגרים את הלב בפני כל דיון. ובואו, תמים אני לא. האווירה פה תהיה מקוטבת מאוד וקשה יותר מאי פעם בטרם הפצעים יגלידו. אנחנו צפויים לאכול הרבה חרא לפני שנתחיל להתאפס. אבל הרגע הזה יגיע. אחרי הבחירות, האיפוס יתחיל. אנשים יבינו שצריך להירגע. זה, אגב, לא בגלל שאני חושב שאני יודע מה יהיו תוצאות הבחירות. אין לי מושג.
זה בגלל שאני יודע שיש מיאוס מהמריבה הפנימית הרותחת הזו ויש מספיק אנשים שרוצים לחזור לשפיות. אני אופטימי. ומה נעשה עד אז? אצטט את תת־אלוף ר', מפקד השייטת. פגשתי אותו ואת חייליו בשישי שעבר בירושלים. לפני שעליתי להופיע להם הוא דיבר עם חייליו בקצרה. הם ישבו מולו עם בנות הזוג והוא התייחס למחיר ששילמו כמשפחות בשנתיים האחרונות, וציין שאמנם באווירה משהו השתחרר אבל המשימות שלהם לא הסתיימו. ההמלצה שלו אליהם הייתה המלצה שאהבתי. לכו, הוא אמר להם, על ניצחונות קטנים.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן