הנשימה שלי נעצרת – ואני יחד איתה – כשאני חולף בסתם יום, בסתם טיול עם הכלבה, בסתם גינת נדנדות ליד הבית שלי, ואני רואה שם לרגע, על הידיים של אבא שלו, את התינוק שלי.
זה התינוק שלי! שכבר אין לי, כמובן, כי מה שיש לי עכשיו זה מודל 2025, כלומר נער מתבגר והשלכותיו. והאיש הזה לא חטף את התינוק שלי, הוא חטף את התינוק שהיה לי לפני 15 שנה בערך. כי התינוק שעל הידיים שלו – למעשה לא מדובר ממש בתינוק, אלא בפעוט בן בטח שנה וחצי, והנה האבא הזה מוריד אותו מהידיים והפעוט כבר קצת הולך – הוא בול, שתי טיפות תינוק, הילד שלי כשהיה בגילו.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
