מתוך הבוסתנים צעד לעברנו אדם שהחזיק בידו מה שנראה כמו סל גדול. כפר זר, בתוך מדינת אויב שפעם הייתה המסוכנת מכולן, ואנחנו נוסעים באיטיות ברחובות הכפר, בכלי רכב שאין בהם מיגון למעט נשק קל, ועל הלוחיות יש מספרים ישראליים.
אלא שלמרות שמדובר בגזרה שקטה מאוד, שלפי חלק מקציני צה”ל באזור הרי שמאז נפילתו של אסד לא קמה בה יוזמה לתקוף חיילי צה"ל – וגם אין מודיעין שמתריע מכך – ולמרות שנכון ליום הביקור שם סברו כולם שממשלת אל־ג'ולאני לא תרצה להתעסק עם צה"ל ותשמור מרחק רב ממנו; למרות שאנחנו בכפר דרוזי שחי במובלעת שקיבלה מעין אוטונומיה דתית־חברתית משלטון אסד, שעזב אותם לנפשם בתמורה להצהרות נאמנות במשך עשרות שנים; ולמרות עוד כמה לַמְרוֹתים מרגיעים מהסוג הזה, החיילים והקצינים בחפ"ק המח"ט בגזרה נדרכו בבת אחת.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן