רכבת שקרונותיה עמוסים לעייפה בצעצועים ובממתקים נתקעת לפני הר גבוה, וכל תקוות ההיחלצות עוברת לקטר כחול קטן וחלש - "הקטר הכחול שיכול".
נזכרתי בספר הילדים של ווטי פייפר, בתרגומה של לאה נאור, בעקבות ספר אחר שקראתי עכשיו, שגם הוא עוסק בתקווה. אמנם את הצעצועים והממתקים שמילאו את הקרונות של הרכבת הכחולה צריך להחליף במזגן דולף, זיעה, ערוץ 14, מלי וליאל ואיזה פוגרומצ'יק בשטחים — אבל הנושא הוא אותו נושא: כוחה המפעים של התקווה.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
