יום ראשון בערב, שמונה וחצי שעון איטליה. יאניק סינר וקרלוס אלקראס נכנסים לאינאלפי ארנה בטורינו. אני מסתכל על האצטדיון המלא ומבין: אין פה קירחים. כ־20 אלף איטלקים בכל הגילים, עם רעמות שיער מסוגים שונים, ואני ניצב שם ביניהם עם ראש הביצה שלי, תוהה מה ינקו האיטלקים האלה כדי להיראות ככה.
העם הנבחר בתחת שלי. נבחרנו למה, להיות אלה שהשיער היחיד שיש להם אחרי גיל 30 הוא על הכתפיים?
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן