רוב הזמן אני לגמרי בעניינים. אני יושב בחדר העבודה הביתי שלי כמו קפטן פיקארד החולש על הגלקסיה וכוכביה, והילד - בחופשה - נכנס מדי פעם בשיא ההתלהבות עם הנייד שלו ומכריח אותי לראות משהו, ואני מסתכל על הדבר הזה ומהנהן בראשי במרץ ולפעמים אפילו אומר משהו כמו "וואו, מי זה בכלל?" ואז הילד אומר משהו כמו: "מה, זה ג'ינקסי!" ואני שואל אותו אם מדובר בבנקסי, האמן הבריטי הנודע, והוא שואל אותי מי זה בנקסי האמן הבריטי הנודע, ואני מתייאש ומשגר אותו אל הלא־נודע שבחדרו.
כעבור שעה הוא חוזר עם אותו סצנריו, ואני שוב צריך לצפות במשהו ולהגיד "וואו, מי זה?" והוא עונה: "מה יש לך, זה ג'ו ברטולוזי!" או "מה יש לך, זה דרוסקי!" או "זה דין ווית'רס!" "בן גורדון", "איי־שואו־ספיד!", "מתן איוון!" נשבע לכם, הכל אנשים אמיתיים, או מומצאים אבל לגמרי פעילים ברשת עם טריזיליארדי צפיות, עוקבים, דולרים, מה שתרצו, ורק אני, אין לי מושג.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן