סלון הבית של וולטר ראוף היה אפוף עשן סיגריות. על השולחן עמדו בקבוקים ריקים למחצה של וויסקי, צינזנו, מרטיני ובירות. חוץ ממנו היו שם עוד שני אורחים, שניהם מהמולדת הישנה, גרמניה. השיחה קלחה בגרמנית, האווירה הייתה מבודחת. שום רמז לכך שראוף הוא פושע נאצי מבוקש, שגם באותה עת, סוף יוני 1979, נאלץ לחיות בסנטיאגו. הוא היה האחראי המרכזי לרדיפת יהודי תוניסיה ולרצח מאות מהם. אבל יותר מכל - ראוף נחשב לממציא "משאיות הגז", שיטת השמדה שבה הקורבנות הוסעו במשאיות עם תא אטום שאליו חובר צינור הפליטה מהמנוע. על פי ההערכות, למעלה מחצי מיליון איש, מרביתם יהודים, נרצחו בדרך זו.
אלא שזה היה מזמן, ופה בסלון הוא חש מספיק בטוח גם לדבר על העבר. "זה לא באמת משנה אם היו או לא היו לי ספקות כלשהם בנוגע למשאיות הגז", אמר לחבריו. אחר כך הסביר מה היה המניע שלו ליצירת המתקן המפלצתי: "הנושא המרכזי מבחינתי באותה נקודת זמן היה העול, הנפשי בעיקר, שמהווה הטבח ההמוני (ביהודים ובאויבים אחרים של "הגזע הארי") על האנשים שלנו בחזית".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
