אנשים שכבר ראו את המוות כמה פעמים, מאבדים את הפחד הבריא ממה שאמור להבהיל כל אדם סביר. אולי לכן כשהגוף של רבקה זהר התחיל לאותת שמשהו רע קורה, היא התייחסה אליו בעיקר בסקרנות. 40 שנה לא ביקרה אצל רופא. לא עשתה בדיקות. לא הרגישה שצריך. עד אותו יום שלא הרגישה את היד. "פתאום היא נרדמה לי, השפה ירדה למטה, לא יכולתי לדבר", היא משחזרת, כמעט בהשתוממות, כאילו זה קרה למישהי אחרת. "ואני זוכרת שאמרתי לאודי (תורג'מן - המפיק המוזיקלי): 'היד שלי כבדה'. ככה זה התחיל.
"ואז היה עוד התקף. ועוד אחד. היו כמה. אבל בכל פעם זה עבר אחרי כמה דקות, אז המשכתי כרגיל. ואז אני זוכרת יום שהייתי לבד בבית ופתאום לא יכולתי לנשום. לא היה לי אוויר בכלל. נהייתי כחולה. הצלחתי להגיע לשכנים ואמרתי שאני לא נושמת. הגיעו ממד"א ולקחו אותי לבית חולים, זהו".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן