נעה בבית / איילת גונדר-גושן
היא רצתה להספיק להגיע להפגנה לפני ההופעה, אבל הבכי של אמיתי דפק את זה. "אני לא רוצה ממ"ד!", הוא צעק, "לא רוצה ממ"ד!". היא שאלה את עצמה אם עשו בחוכמה כשסיפרו לו הבוקר שמחר מגיע המוביל של הממ"ד. חשבו שיתלהב: מהמנוף העצום. מהחדר החדש שיתווסף לבית. ובאמת, בהתחלה נראה היה שהוא נרגש, אבל בערב ההתרגשות כבר הפכה לעצבנות. בדרך כלל היא יודעת להרגיע אותו, אבל היום הייתה קצרת רוח.
לא רק בגלל שרצתה להספיק להפגנה נזפה בו, גם בגלל השיח בחצר הקדמית. שיח עתיק של ציפור גן עדן. סבתא שלה שתלה אותו, כשעוד הייתה בחיים, כשזה עוד היה הבית שלה, ומחר הוא הולך להיעקר לטובת משהו אחר שעומד להישתל באדמה הזאת, גוש של בטון מזוין עם דלת שננעלת מבפנים. לא הייתה לה סבלנות לבכי של אמיתי - לא רוצה ממ"ד! - ולא היה לה סבלנות גם לעצמה, לאבל המטופש הזה על השיח, מי בימינו מרשה לעצמו להתאבל על שיח, ובגלל שהייתה חסרת סבלנות ההשכבה התארכה, ועד שהילד סוף־סוף נרדם, במיטה שלהם, כבר היה ברור שלא יספיקו.
הסיפור המלא מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
