"הם ממש שנאו אותי", היא אומרת, ואני מרגישה שבא לי לקפוץ מהמקום ולצרוח, "לשנוא? אותך? מאיפה יש להם את החוצפה?" אני מכירה אותה כבר שלוש שנים, ונשבעת שעוד לא מצאתי בה אפילו פגם אחד שמפריע לי. ועכשיו אני נזכרת כמה שמחתי כשהיא סיפרה לי שהיא התחילה לצאת איתו. בהתחלה פחדתי להגיד לה את זה, כבר היו גברים רבים שחשבתי שהגיעו כדי להישאר, ונעלמו בחזרה אל הדלתות המסתובבות של תל־אביב. אבל מהר מאוד היה ברור שלא רק שהוא נשאר, הוא גם מקדם את הקשר במהירות מדהימה, ולפני שבוע הוא לקח אותה לפגוש בפעם הראשונה את המשפחה.
היא כבר לא ילדה, בת 37, וכבר הייתה נשואה בעבר לזמן קצר. שנתיים. הם לא הספיקו להביא ילדים, אבל הוא כן נתן לה את ההגדרה המרגיעה הזו - גרושה. הוא דווקא רווק, אבל בערך בגיל שלה, ובגיל הזה מי עושה סיפור מלהביא את הבחורה שלך לפגוש את ההורים? זה לא כמו אז, בגיל 20, כשהבאתי את החבר החדש שלי לארוחת שישי. הייתי כל כך בלחץ שכל הדרך פזלתי לזר הפרחים שהוא הביא איתו, מקללת אותו על שבחר בְּצִפָּרְנַיִם אדומים שזה פרח זול של תחנות דלק.
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
