זכיתי להנחות השבוע ערב שכמותו לא יכול להתקיים בשום מדינה אחרת: השקנו ספר שכותביו, למעשה, אינם איתנו. הם נפלו במערכה. ספר שכתבו חיילים גיבורים שהשאירו מכתב אחרון לפני שיצאו לתמרון, כי הבינו את המשמעות של מה שהם עושים.
ואיזה מכתבים אלה. כמה גבורה ועוצמה ועין טובה ואהבת הארץ יש לצעירים האלה, שיצאו לקרב בידיעה שלא בהכרח ישובו. ויש להם בקשה מאיתנו: לא להישבר. כמה נדיבות יש במכתב האחרון, שמבקש לא להצטער מדי. להמשיך הלאה. איזה דור גדל פה. אמילי דמארי עלתה לבמה להודות למשפחות שאיבדו את בניהן ובנותיהן במערכה על השבתה משבי חמאס. האם אפשר להגדיר רגע כזה במילים?
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן