אנחנו מרגישים. לטוב ולרע. ובתקופה הזו, הרגש לא מפסיק לעבוד. הנה, פסח שמסתיים לו כעת. גאונה ככל שתהיה הבינה המלאכותית, חג היא לא יודעת לחגוג. בטח לא חג מורכב כל כך כמו זה שדרס אותנו כעת. וזה היה חג כל כך מורכב.
בחג הזה חשבנו על הנופלים. פגשתי רבים מהמשפחות שלהם מאז 7 באוקטובר. ראיתי הורים מוכי צער. אחים כואבים. חברים שבורי לב. האם הם יכלו לשמוח בחג הזה? כמה כואב הגעגוע? השמות והפנים היפות חולפים בראשי. אני נזכר בחלק מההספדים הכאובים ובמכתבים אחרונים שהשאירו בנדיבותם הנופלים לפני שיצאו לקרב. אנחנו לא שוכחים את הנופלים האלה לרגע. הם איתנו. בשוכבנו ובקומנו.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
