מ' פונה במסוק לרמב"ם. הצוותים שהמתינו לו שם קיבלו אותו כמעט מת, עם דימום בגזע המוח ובאֶברֵי הבטן, ורסיסים מכף רגל ועד ראש. תחילה התלבטו אם יש בכלל טעם להכניס אותו לחדר ניתוח. "בסוף הם אמרו 'זה לוחם, ננסה להילחם עליו'", מתאר מ'. הוא עבר ניתוח של 14 שעות, ואחריו סדרת ניתוחים ממושכת. חתיכה מעצם הגולגולת שלו הוסרה, על מנת להפחית את הלחץ המוחי. חומרת מצבו דווחה למשפחתו. "אמרו למשפחה שלי שאין סיכוי שאחיה, שהמצב אנוש, ואם בדרך נס אחזור איכשהו, כבר לא אהיה כמו פעם", הוא מספר. "התפללו עליי הרבה. אנשים שבאו לבקר אותי בבית החולים דיברו אליי בלשון עבר. אמרו לי 'היית אחלה גבר'. אני זוכר חבר ממש טוב שאמר לי: 'עשית את השליחות שלך בעולם, תשמור עלינו מלמעלה'".
אבל בניגוד לכל הסיכויים, מ' שרד. הוא היה מורדם ומונשם קרוב לחודשיים. "בזמן הזה לא היה לי מושג מה קרה, אבל שמעתי הכל. אני זוכר הרבה רגעים. אחי הקטן החזיק לי את היד ולחש לי 'אם אתה שומע אותי, תעשה איתי הורדת ידיים'. ועדיין, כל הזמן הזה הייתי מודע למה שמתרחש סביבי והשלמתי עם זה שאני מת. נפרדתי בראש מכל האנשים, אמרתי לעצמי: 'סיימתי את השליחות שלי בעולם'. רק כשאמא שלי אמרה לי שאני בארץ והכל טוב, הבנתי שזהו, אני כבר לא בלבנון".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 19:19, 10.09.25