הטור הזה נכתב מהיער הסודי בקפריסין. נסענו לפה עם הורים ללוחמים שיצאו למלחמה וחזרו עם פציעת ראש קשה מאוד. הלוחמים הללו, שהיו בחורים צעירים וחזקים, שוכבים כעת בלי לזוז במיטה, מתקשרים, אם בכלל, באמצעות מצמוץ בעיניהם. יש הרבה פצועים מהמלחמה הזו, ולמרבה הזוועה, יש גם הרבה פצועי ראש, אבל יש כ־15 משפחות במצב הזה – ואני בכוונה אכתוב כעת דברים קשים – שבנן שוכב על המיטה בטיטול, ואין באמת משהו טוב שמחכה לו. אני מבקש, למרות הקושי, שכל אחד שקורא שורות אלה כעת, ינסה לדמיין את עצמו במצבם. שלחו את הילד לשרת את המדינה, והוא לא באמת חזר.
סיפרתי לאלמנת חרבות ברזל על הקבוצה, והיא אמרה לי: אולי זה קשה מה שאומר לך, חנוך, אבל גם בעלי נהרג מפגיעה בראשו, ואני מודה לה' שאני לא במצבם, שבעלי לא חזר ככה.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן