7 באוקטובר הוא מסוג אירועי ה"איפה היית כשזה קרה". קרול גיליגן הייתה בבית בניו־יורק, אבל יותר משהיא זוכרת היכן הייתה, היא זוכרת מה הרגישה. היא הייתה ילדה בלואר איסט־סייד של מנהטן כשהשואה השתוללה באירופה ואמא שלה שלחה אותה לבית ספר יהודי, כי למרות שהבית היה חילוני לגמרי, אמה חשבה שחשוב שהילדה תבין מי היא. עשרות שנים עברו מאז, בגיל 88 קרול גיליגן היא קצת פורסט גאמפ, באמת שראתה הכל, אבל טבח 7 באוקטובר החדיר בה פחד שלא הכירה.
גיליגן הייתה בישראל הרבה פעמים, לבן שלה יש אזרחות כפולה, היא פעילת שלום עם לב יוקד והייתה חברה טובה של ויוויאן סילבר. גם שנה וחצי אחרי, מי שעשתה קריירה מפוארת מלמצוא את הקול שלה, מתקשה למצוא מילים. "יש לי כל כך הרבה חברים בישראל שמאמינים בשלום", היא אומרת, "ויוויאן הייתה אישה יוצאת דופן, פשוט אישה יוצאת דופן, מה שקרה הרס אותי".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
