7 באוקטובר. אנחנו, כל התצפיתניות החדשות במוצב נחל עוז, ישנות יחד. נועם אברמוביץ ז"ל, נעמה לוי ואני בחדר אחד; שירת ים עמר ז"ל ואגם ברגר בחדר ממול.
בשש וחצי מתחילה מתקפת טילים.
אנחנו לא מבינות מה זה. מתעוררות, מתיישבות על המיטה, הפוכות. כולן מבולבלות: "מה זה? מה זה? מה זה?" הדבר הראשון שעבר לנו בראש זה שהוותיקות עושות לנו איזה זובור. ואז שירת ים ואגם נכנסות לנו לחדר, צורחות: "טילים! למיגונית!" אנחנו לוקחות מה שאנחנו צריכות - משקפיים, טלפון - ורצות למיגונית. שם ישר אני מתקשרת לאמא ולאבא. אמא הייתה אמורה לבוא אליי לבסיס. אנחנו מדברות. טוב, אז אני מבינה שהפגישה שלנו היום מבוטלת. מסביב, כל אחת בשלה, מדברת בטלפון עם המשפחה שלה. ואז גם התחילו השמועות של חדירות מחבלים. התחילו לרוץ כל מיני סרטונים: הטנדר בשדרות והמצנחים הממונעים בכפר עזה.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
