"אם חס וחלילה אצטרך להקיש על עצי זית עם מקלות, או גרוע מכך, להתכופף ולאסוף זיתים מהאדמה, זו פעם אחרונה שאני עושה ‘נוכחות מגינה’", אמרתי לרם, המתנדב הנוסף שאיתו שמחתי לנסוע לשטחים. רם, המנוסה יותר, אמר שבצדק אני מפחדת, וסיפר על היום שבו מפאת אי־נעימות מצא עצמו מנכש אבנים.
הדרך לתרקומיא יפה להפליא. בוקר שישי והכביש פתוח וריק. תוך 40 דקות, מול המדרונות המערביים של הר חברון, שותפי נאנח, מחווה בידיו על הגבעות הרכות ואומר: "טוסקנה". אני צוחקת. שנינו מודעים לקלישאת הנדל"ן שבזכותה הצליחו יזמים ממולחים למכור גגות אדומים ומרחבים ירוקים ל"משפרי דיור".
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
