זה שיר אהבה לטרנינג: למה שהוא מייצג. לטוב שהוא הביא לחיי. לטוב שהוא יכול להביא לאנושות. זה שיר אהבה לבגד שלא מבקש ממך להיות מישהו. בגד שלא מעוניין בשום דרך לדחוף אותך להצליח או להיראות יפה. רק משאלה אחת יש לו: שיהיה לך טוב. ונוח. יש מכנסיים שדוחפים אותך לעוף קדימה. יש מכנסיים שמבקשים ממך להצטיין. אנחנו התכנסנו כאן לחגוג את הטרנינג, שמבקש ממך רק דבר אחד: להירגע.
יובהר מיד, למען הסר כל ספק: לא מדובר כאן באותם טרנינגים שאלה המכונים בימים אלה נודרים־דוקרים נוהגים ללבוש. גם לא זה של הספורטאים, וודאי שלא התכנסנו כדי לחגוג ולהרים למותגי היוקרה שעלותם מחייבת מכירת כליה. עסקינן בטרנינג האמיתי, זה שנמצא בארון שלנו שנים, זה שבצוק העיתים ברור לנו שיהיה הנוח ביותר, זה שהקשר בינו לבין צורתו המקורית דומה לקשר בין טלי גוטליב לסדנת ויפסנה.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן