ערב פסח, זמן להגות בענייני החג כדי לנסות להרחיב את נפשנו הדאובה ולהרוותה במים חיים. אז בואו נתחיל מכך שמן המפורסמות, שמשה רבנו לא מופיע בהגדה של פסח. בנוסח ההגדה של הרמב"ם הוא לא מוזכר כלל, בנוסח שלנו הוא מופיע פעם אחת, על הדרך כזה, כשרבי יוסי הגלילי מסביר על המכות ומביא פסוק שבסופו משה מוזכר, אבל גם כעבדו של ה' ("ויאמינו בה’ ובמשה עבדו"). אבל בגדול, משה מחוק מההגדה.
סיפור יציאת מצרים מגולל בספר שמות, אבל בהגדה של פסח לקחו פסוקים מספר דברים, כי שם משה לא מוזכר. ממש השקיעו כדי שלא יהיה נוכח. ולמה זה קרה? למה להעלים את משה? בין היתר, כדי שלא נייחס את האירועים לפרסונה. למנהיג. שנבין שמשה אמנם נכח כמנוע חשוב בסיפור יציאת מצרים, אבל הוא אינו המחולל של הסיפור. יש אומרים שלכן גם לא נודע מקום קבורתו, כדי שלא יהפוך למשהו שיוצא מגדרו. זה קצת כמו ההיגיון שיש בלקצוב קדנציות לנשיא בארה"ב. למה לקצוב כהונה? גם כדי שלא יעלה לנשיא עצמו, אבל גם כדי שלא יצמח אתוס מוגזם. הכל במידה.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן