נתניהו משנן כבר חודש לשרי הקבינט פרפרזה על משפט של צ'רצ'יל: "יש רק דבר אחד גרוע יותר מלהילחם לצד בעלי ברית, והוא להילחם בלעדיהם". אדם שנכח בכמה מהפורומים שמע את זה, לדבריו, אולי עשרות פעמים. הבעיה שבעלי הברית לא מציעים לנו להילחם בלעדיהם, אלא אוסרים על ישראל להילחם גם לבדה. בעולמו של טראמפ, לצה"ל אסור להפציץ מהאוויר בביירות, אבל אין מגבלות על שימוש בחומרי נפץ בידי כוחות הקרקע בדרום לבנון. התוצאה היא תסכול מוצדק בעורף הישראלי, אבל הרבה מאוד עבודה סיזיפית בחזית.
גורם מדיני תיאר השבוע בהתלהבות "עזתיזציה" של לבנון: מתחת לרדאר מתבצע הרס שיטתי ונרחב של תשתיות טרור, וגם של הבתים שבהם הן מוטמעות, באופן שלא יאפשר ישיבת בני אדם לאורך זמן בקו המגע עם ישראל. לשיטת אותו גורם, זו לא שקיעה בבוץ הלבנוני, אלא ייבוש הביצה. אבל בעוד זירה יש "עזתיזציה" במובן הרע: מול איראן מתעצבת מציאות שמזכירה את יחסי ישראל־עזה בעשור הקודם. עידן הסבבים מול חמאס של לפני 7 באוקטובר מתנהל עכשיו גם עם טילים במשקל טוֹנה שמשוגרים ממרחק של 2,000 קילומטר. שוב הקלישאה של שקט ייענה בשקט.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן