לפני ארבע שנים התייצבו ק' מתל־אביב ובתה בת השש בהתרגשות בשעריו המקושטים בבלונים של בית הספר השכונתי. אבל האופוריה של היום הראשון בכיתה א' לא נמשכה זמן רב. "בסוף השנה, המחנכת, שממילא הייתה ללא ניסיון קודם בחינוך ובהובלת כיתה, הודיעה שהיא לא ממשיכה", ק' נזכרת, "ראיתי מיד שהשאלה מי תחליף אותה מלחיצה את בית הספר. בסוף הילדים קיבלו מחנכת חדשה שלימדה שנה ואז יצאה לחופשת לידה. לקראת כיתה ג' לא הצליחו להביא מחנכת חלופית, עד שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים. ובכיתה ד' עירבבו את הכיתות, כי הרבה ילדים עזבו ונאלצו ליצור מארבע כיתות שלוש".
לא עדיף שלוש כיתות עם פחות תלמידים? הרי זה לטובת כולם. "אם משרד החינוך היה מוצף במורים, אולי זה היה מתאפשר, אבל לא כשיש מצוקה בכוח אדם. והמצב שלנו עוד בסדר. יש הרבה בתי ספר עם מחנך אחד לשתי כיתות, תחשבי מה זה שתי כיתות א' שחולקות מחנך. אז בית הספר מוצא כל מיני פתרונות יצירתיים, למשל עושים המון ספורט ולומדים ערבית כבר בכיתה א'".
מה רע? "שהם עוד לא יודעים עברית".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן