גם התחזיות הנדיבות ביותר למפלגות במרכז המפה הפוליטית, פוטנציאל של בין שמונה לעשרה מנדטים, לא יכניסו לכנסת את כל רסיסי התנועות והאישים שמתיימרים לייצג את הקהל הזה: מצביעי מרכז וימין רך, ממלכתי, שמאסו בנתניהו אבל גם בחרם נגדו, שמעדיפים ממשלה בלי חרדים ובלי ערבים על פני ממשלת הכרעה צרה. המרחב הזה משתרע מבני גנץ במרכז ועד עופר וינטר מימין. ובאמצע כל הטווח: יועז הנדל, דדי שמחי, משה כחלון, ירון זליכה, חילי טרופר, גלעד ארדן, יוסף חדאד, איילת שקד, עליזה בלוך, חגי לובר, שבות רענן. תנועות כמו אל הדגל, הרבעון הרביעי. וגם ח"כים יוצאי הקואליציה כמו יולי אדלשטיין, דן אילוז, שרן השכל, שהפגינו עמוד שדרה נגד חוקי ההשתמטות למיניהם ועכשיו מחפשים בית פוליטי חדש. וזו רק רשימה חלקית. מסובך להרכיב את חלקי הלגו בהתאם לאילוצי האגו ולתפיסות הפוליטיות. יש שם אנשי מרכז שבכל מקרה לא ישלימו לנתניהו 61, ואנשי ימין שיעשו זאת בשמחה בכפוף לתנאים שלהם.
ההתארגנות הכי מגובשת, לכאורה, היא של המפלגה הכי מעניינת בסקרי השבועות האחרונים: גנץ־הנדל־שמחי. יש מומנטום חיובי וסקרים מחמיאים, אבל המפלגה עוד לא קמה, אפילו לא על הנייר. למה החתימה מתעכבת? התשובה הנוחה מדי היא צו המילואים שקיבל הנדל. שותפיו מדווחים על קשיי מו"מ טכניים עם הפרטנר המיועד שנמצא עכשיו עם לוחמיו ובלי קליטה אי שם בגזרת שכם. צו המילואים הזה, אגב, אמור להסתיים רק אחרי הבחירות. ציניקנים יגידו שזה טוב יותר מכל קמפיין. אבל הנדל ייאלץ בשלב מסוים לחתוך לטובת האולפנים ומערכת הבחירות. יו"ר המילואימניקים כבר נתן כמעט 600 ימים במדים מתוך ה־1,000 שחלפו מאז 7 באוקטובר.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן