אמא שלי
"אמא שלי היא טיפוס אחר בנוף. אני קורא לה לפעמים סנדי - ככה עדנה מזי"א הייתה קוראת לה. היא קורעת מצחוק ויש בה משהו אלגנטי, תיאטרלי מאוד. אשתי עושה מלא חיקויים של אמא שלי וזה קורע מצחוק. אני גם שמח לראות איך היא עובדת. היא רצה מהפקה להצגה, ובגיל שלה, 75, זה מעורר השראה. החיים של אמא הם הצגה בפני עצמה. עכשיו היו לי קטעים איתה. אמרתי לה, "אמא, כשאת באה לראות אותי בהצגה, אני לא רוצה שתהיי סנדרה שדה השחקנית עם הביקורת, תהיי אמא שלי". תמיד יש לה מה להגיד. דרך אגב, היא אומרת הרבה פעמים דברים נכונים ומדויקים, אבל לי לא תמיד פשוט עם זה".
מה עם מרד הנעורים?
"לא היה שום דבר כזה. ההורים שלי היו מאוד קשובים ופתוחים, לא היה לי במה למרוד. את כל האנרגיה הזאת, את כל הכעסים שהיו לי בראש והטרידו אותי, ניתבתי למשחק"
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
