אנחנו מגיעים לרעים. המכוניות עולות לאט על דרך החצץ לעבר המקום שבו הייתה המסיבה, אותו שביל ידוע לשמצה שהרס, פחד וכאב מונחים מתחת ומעל כל אבן בו. הנקודות שנראות ממרחק מקבלות צורה ופנים – אלה תמונות 378 הנרצחים שרקדו באותו יום את הריקוד האחרון שלהם.
עומר, מיה ואיתי לוקחים נשימה עמוקה ומתחילים ללכת בין השורות הצפופות של תמונות האנשים הצעירים, היפים, שלא ישובו עוד. הם עוברים לאט, כל תמונה מעוררת זיכרון, כאב. הנה חייל שיצא שבת והחברים הטובים "גררו" אותו למסיבה שהוא בכלל לא תיכנן להגיע אליה. הנה נערה מתולתלת עם חיוך ענקי שמתחתיו כתבה המשפחה איך היא תמיד דאגה לכולם. הנה זוג צעיר שבאו יחד לחגוג יום הולדת. הנה ילדה שחלמה להיות מוזיקאית.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן