ירדנה ארזי: "הייתי בת 17 וחצי, סולנית של חבורת בית רוטשילד בחיפה בניצוחו של אפי נצר. חלקנו יום אחד במה עם להקת הנח"ל. בזכות אותה הופעה, שבה ראה אותי סגן אלוף ישי עמרמי, שהיה קצין החינוך של הנח"ל, התקבלתי ללהקה. כשהגעתי לבחינות בלהקת הנח"ל, הרגליים שלי השתתקו והקול נאלם. עמדתי כמו סתומה על הבמה, מולי אפרים קישון, חיים טופול ואורי זוהר. ואז עמרמי פתאום אמר להם, 'היא בסדר, כבר ראינו אותה בהופעה'. זה היה נס, כי אם לא המשפט הזה לא היינו יושבים פה כולנו. בבקו"ם פגשתי את רותי הולצמן ולאה לופטין. 18 במאי 1969, יום גיוסנו, הפך ליום גורלי בחיינו. היינו בטירונות מיטה ליד מיטה".
הולצמן: "עשיתי אודישן ביום חמישי באותו שבוע, וכבר שעה אחרי שאלו אותי מתי אוכל להתגייס. ממילא לא הלכתי לבית הספר, הייתי רוב הזמן בים. איך שאני חוזרת מהאודישן, יש מברק בבית שאני צריכה להיות בבסיס תל השומר ביום ראשון. אמא שלי כמעט התעלפה. אתה יודע שהמספרים האישיים שלנו בצה"ל עוקבים? 39, 40, 41 בסוף".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן