בערב ראש השנה של שנת 2024, שירה הלכה לבדה על שביל חול צר בדרך לשפת הים. החוף היה ריק מאנשים, כולם היו עסוקים בארוחות החג שלהם, ועל הגבעות שמובילות לחוף הבונים בכרמל היו רק שירה וחבצלות החוף. "קצת קשה להאמין שרק לפני שנה אחת הייתי כל כך מיואשת", שירה אומרת, "בדיעבד הטקס שעשיתי על שפת הים לפני שנה היה רגע השפל שלי".
היו לה אז כאבים גדולים במיוחד לזרוק אל הגלים שלחכו בלשונות כחולות ואדישות את שפת החוף. ב־7 באוקטובר, בשעה 7:30 בבוקר, כשכל המדינה הייתה עסוקה או בלשרוד או בלהתחיל להבין את גודל הזוועה שנפלה עלינו, נפל על הדירה התל־אביבית של שירה טיל ולא השאיר ממנה כלום. "אז הלכתי לגור חודש וחצי אצל חבר טוב שלי", היא אמרה, "וזה היה סיוט. נאלצתי להתחיל הכל מההתחלה, מלמצוא לי גרביים ומברשת שיניים עד להבין שכל הרישומים שלי נשרפו ואני צריכה לייצר קולקציה מכלום". ובעוד היא מנסה לבנות לעצמה חיים חדשים בגיל 47, הודיע לה בן הזוג שלה - עוד גבעול יוגה רצוץ - שנמאס לו מהמדינה המסריחה הזו והוא מתעופף לו חד־צדדית לפרו. "לא אגיד לך שנשבר לי הלב", היא אמרה לי, "הבנתי שהוא כלום בשבילי כבר בבוקר של 7.10, כשכתבתי לו 'הלכה לי הדירה' והוא אפילו לא העלה על דעתו להציע שאבוא לגור איתו. אבל כן נשבר לי שם דבר אחר, האמונה שיום אחד אני אמצא מישהו שיאהב אותי".
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
