הטור הזה יהיה מסע קצת קוטבי בין שכול לנונסנס, כי אלה הם חיינו פה בארץ הזו, המעורבבת. נפל דבר בתחום העצלות שלי: הבת שלי קנתה לי משקפיים מיוחדים, שאני יכול לענוד אותם, לשכב על הגב במיטתי, עם הפנים לתקרה, ולראות מה משודר בטלוויזיה על הקיר מולי. אלה לא משקפיים של מציאות מדומה, אלא פשוט מעין טלסקופים כאלה שמטרתם למנוע ממני את הצורך בהרמת הראש לכיוון הטלוויזיה. אתם מבינים את גודל העצלות? מאדם ששוכב שעות במיטה עם ראש קצת מורם על כריות וצופה בטלוויזיה, הפכתי לאדם ששוכב שעות במיטה ולא צריך להרים את הראש יותר בכלל. המעט שבמעט שעוד נאלצתי לטרוח ולעשות, נחסך ממני.
אני תוהה מה יהיה הדבר הבא. אולי מכשיר שיגרום לכך שאפילו לא אצטרך לפקוח עיניים יותר? אשכב בעיניים עצומות והסדרה שאני צופה בה פשוט תגיע איכשהו ישירות למוח.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן