הרבה מאוד הבהובי צ'קלקות חלפו מאז אותו בוקר ב־1985, כששוטר סיור צעיר החל ביומו הראשון לפטרל רגלית בשכונות מוכות הפשע והסמים של דרום תל־אביב. ספק גדול מאוד אם אותו שוטר טירון בכלל העז לדמיין שיום אחד, לא מאוד רחוק משם, בלשכה שבדרך סלמה, הוא יתיישב על כיסא השוטר מספר 1 ויהיה המפכ"ל ה־20 של משטרת ישראל.
אבל כשזה קרה, ספק גדול גם אם כך דמיין רב־ניצב דני לוי (61) את השנה הראשונה שלו כמפכ"ל המשטרה. הפשיעה, במיוחד במגזר הערבי, גואה. מספר חקירות השחיתות בירידה. כמעט ואין תיקי פשיעה חמורה גדולים, בוודאי לא משהו שמתחיל להזכיר את תיק 512. אמון הציבור בגוף המרכזי האחראי על אכיפת החוק בצלילה. אזורים שלמים, כמו איו"ש, יוצאים משליטה. המחאות - בעד החטופים, נגד הממשלה ומחאות החרדים - נתקלות ביד קשה, פעמים רבות אלימה מדי. ומעל לכל זה – ויש שיאמרו שהכל מתחיל משם – תלוי ענן עכור של טענות על השפעה פוליטית מלשכתו של השר לביטחון לאומי, שמחלחלות פנימה לארגון. לוי היה אמור להיות זה שיבלום את הפוליטיזציה הזו. עכשיו, לראשונה בקדנציה הסוערת שלו, הוא מדבר בראיון נרחב ובלעדי.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן