בזמן האחרון אני מסתכל על הספרייה בבית שלי – היא די גדולה, למען האמת, כי כשהתחתנו איחדנו את כל הספרים ששנינו צברנו ואמרנו להם: אתם עכשיו משפחה, תעלו אבק ביחד – ויש לי מחשבות על להיפטר ממנה. כלומר: אני באמת עדיין חושב שהקיר הזה, שכולו ספרים מאובקים – שהבטחתי לעצמי לחזור אליהם פעם למרות שלא אחזור אליהם אף פעם – הוא התפאורה הביתית הנכונה?
הילדים שלי, למשל, רואים את קיר הספרים הזה, וזה לא עושה להם כלום. ספרים, מבחינתם, הם משהו שלפעמים, אם לא נזהרים, מישהו עוד עלול להכריח אותם לנסות לקרוא במקום להניח להם פשוט לגלול.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
