נתניהו איננו צ'רצ'יל. הוא היה רוצה להיות, אבל הוא לא. איראן החומייניסטית איננה גרמניה הנאצית, ו־12 ימים של תקיפות מוצלחות על אתרים באיראן אינם ניצחון במלחמת עולם. אף על פי כן, זה הישג שראוי להשתבח בו. ההישג מגיע לא רק למבצעים, במדים ובלעדיהם. הוא מגיע קודם כל לנתניהו, שקיבל את ההחלטה ורתם אליה את נשיא ארצות־הברית, ובניגוד להרגליו, גם ידע להפסיק את האש לפני שסיבך אותנו במלחמה שאין לה סוף.
כל הכבוד. זה הזמן להעניק לו אזרחות כבוד בכל עיר, לקרוא רחובות על שמו, לקרוא בתי ספר ובתי חולים על שם אשתו, להציע לו גישור, פישור, עסקת טיעון, לצרף פרקים חדשים לביוגרפיות שנכתבו עליו ושכתב בעצמו. האומה תמחא כפיים כאשר יקבל את מדליית החירות מידי הנשיא (אלא אם כן טראמפ ישנה פתאום את דעתו ויחליט שנתניהו כבר איננו "אמיץ, חד, מבריק, טוב וחזק", אלא "פחדן, שקרן וחנפן", כפי שכתב עליו רק לפני כמה ימים סטיב בנון, האידיאולוג של תנועת טראמפ, וכפי שטראמפ עצמו אמר עליו בעבר, כאשר סירב לקחת אחריות על חיסול סולימאני).
הכתבה המלאה מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
