עד הרגע שבו הוא עולה על הבמה נדמה שיש ברב שניר גואטה משהו מופנם, כמעט מבויש. איש נמוך קומה, לבוש בחליפה שחורה, כיפה שחורה לראשו, שקט ומרוכז בעצמו. תמצמץ שנייה והוא ייטמע לך בנוף. פתאום, כשהוא נעמד מול הקהל, משהו בו נדלק, מתפוצץ, הכריזמה פורצת החוצה, המשפטים נורים לחלל האולם בקצב מסחרר, ולא משנה אם זה ציטוט מהגמרא או אזכור מחגיגה בסנוקר, האיש סוחף את הציבור שמולו.
רשמית, הוא אומר, "בדיוק עכשיו עשיתי את המבחן השישי והאחרון לקבל הסמכה", אבל את הטייטל הוא כבר קיבל מהשטח. סטורי טלר מחונן, שעובר בין המתקת סוד על רבי עקיבא לבין קטע על נהג מונית ש"דפק מכות" לבנאדם בפקק ברמת־גן. מדלג בטבעיות בין התפלפלות בארמית וציטוט של הרשב"י למשפטים כמו "השם לא פראייר", "אולי עשינו פדיחה" או "בוא אמיתי, אחי". קודש וחול, מתן תורה בגובה עיניים, כל פאוזה במקום, כל קריצה גוררת מהקהל צחוק.
הכתבה המלאה מחכה במגזין שבועות בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
