"כולנו חווינו בשמחת תורה את החורבן הגדול, את הזעזוע שהיה", אומרת חביבה פדיה עם צאתו לאור של ספרה "7.10: יומן שיחות בעת מלחמה" (הוצאת אדרא), שמאגד את הדרשות שלה לספרים בראשית ושמות מן השנה ההיא. "הרגשתי שאני לא יכולה לדבר את אותו דיבור כרגיל. מהרגע הראשון הרגשתי שנפל דבר בישראל, במשמעות כאילו שנפל גם הדיבור, נפל הכל. גם המומנטום הזה, האירוע הכל כך כאוטי וכל כך מזעזע וכל כך מלא שנאה ואלימות שקרה בזמן שהוא מאוד ריטואלי ומקודש, שקשור לשמחת התורה, לרעיון של שמחת התורה, הוא תבע איזה משהו חדש, כי השבת הראשונה לאחר שעבר שבוע מ־7 באוקטובר, הייתה שבת בראשית. ואיך מגיעים להתחלה כזאת. התחלה שהיא בעצם חורבן. זה מחייב קריאה אחרת לגמרי של התורה".
מה השתנה באופן שבו פתחת את ספר התורה? "מיד החלטתי שאני קוראת את התורה בהילוך לאחור. הרגשתי כאילו אני נוסעת ברוורס. לא מיד הבנתי למה ומה המשמעות המלאה של זה, וזה גם אקט מאוד מיידי שקורה בְּאֵבֶל וקורה בחורבן".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן