"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר", כתב שלום חנוך. נראה שכעת אנו לפני עלות אותו שחר. אכן, בשנה האחרונה ואף בחודש האחרון עברנו תקופת חושך קשה שבה ביכינו את אובדנם של חללים רבים. בנוסף, למרות ההצלחות דוגמת חיסול סינוואר ונסראללה, הלחימה בעזה ובלבנון נמשכת וירי בלתי פוסק עדיין מתקיים מתחומי לבנון אל יישובי הצפון.
אבל דווקא בעת הזו, נוכח השחיקה הרבה בשורות הלוחמים במערכה כבדת הימים והדמים שבה אנו נתונים, ראוי להתעלות מעל הקשיים ולהביט בתמונה האסטרטגית הכוללת במבט מקיף. לראשונה מזה עשורים רבים נמצאת ישראל בעמדה שממנה תוכל להכריע את הציר השיעי שנבנה מולה במשך דורות. לראשונה ניתן גם להבחין בבירור כי נוצרו התנאים להשגת מטרות המלחמה בדרום, קרי: הכרעת חמאס כגוף צבאי ושלטוני והחזרת כלל החטופים תוך יצירת מציאות שבה לעולם לא יתקיים שוב צבא טרור בעזה.
בצפון מביאים הישגי צה"ל ומערכת הביטחון לראשונה לתנאים שיאפשרו לקדם את החלטה 1559 של מועצת הביטחון. החלטה זו קוראת לפירוק המיליציות בלבנון, ובכלל זה גם חיזבאללה. המציאות שבה לבנון מתנהלת ללא צבא טרור הפועל בה הופכת ממשית לנגד עינינו. כך, בעודנו מפרקים הלכה למעשה את העומק האסטרטגי שבנתה איראן, עובר מרכז הכובד של בניין הכוח במערכת הביטחון לטיפול באיום האיראני. כל זאת תוך תפיסה ברורה כי המלחמה תסתיים רק כשהמשטר באיראן יוכנע ויופשט מכוונות הגרעין שלו.
ישראל הצליחה במהלך מתקפה אחת לחסל את הגנתה האווירית של איראן, ולייצר את חופש הפעולה הנדרש למימוש תוכניות ההמשך עד לפירוק כלל היכולות הצבאיות של איראן.
ישראל פגעה קשות ביכולת ההגנה האווירית של איראן ובכך ייצרה לעצמה חופש פעולה מבצעי שיכול לאפשר פעולות המשך, במטרה למנוע מאיראן גרעין צבאי ויכולות נוספות ולהבטיח שבעתיד היא לא תהווה איום על ישראל. האופן והמהירות שבהם יתרחש הדבר יושפעו מאוד מתוצאות מערכת הבחירות בארצות-הברית וממדיניותו של הממשל הבא.
ישראל משתוקקת לראות ממשל המוכן ליטול הובלה במתקפה צבאית על איראן, קואליציה בינלאומית בהובלה אמריקאית יכולה אף להביא ליצירת תנאים להפלת משטר האייתוללות.
אנחנו נמצאים בתקופה שבה מושג "הניצחון המוחלט" מקבל ממשות וניתן להגדירו באופן ברור כפירוק הציר השיעי. הדרך עדיין ארוכה ותדרוש הקרבה ונחישות שלא להתפתות להסדרים שיאפשרו לאויבינו להיבנות שוב.
לפני שנים, בתפקידי כסגן מפקד אוגדת עזה, הרביתי לתדרך משלחות מחו"ל על המתרחש ברצועה. תכופות חזרתי על אותה אמירה שמאז ימי השופטים התנ"כיים הדינמיקה נשארה אותה דינמיקה: העזתים קמים עלינו, אנחנו מגייסים את העם, נלחמים, וכך במעגל הנמשך עד היום. אולם בסוף חלק ממעגלי סיפורי השופטים מציין הכתוב: "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". הדבר לא נעלם מעיני חז"ל שתהו: מדוע יש להדגיש ארבעים שנות שקט שבהן לכאורה אין מתרחש דבר? מסתבר שארבעים שנות שקט באזורנו למוד הקרבות והסכסוכים הן בהחלט אירוע חריג בקנה מידה תנ"כי.
גם אנו נמצאים כעת ברגע שבכוחו להפוך לשקט ארוך כזה. הדבר תלוי ביכולתנו להתמיד ולנצח. גודל הניצחון וגודל ההכרעה עומדים ביחס ישר לאיכות ולמשך תור הזהב שתחווה ישראל "ביום שאחרי". ביום שאחרי ייחתמו הסכמי שלום, הכלכלה תפרח, תיפתח עלייה המונית, כמו גם "בייבי בום" מהסוג האופייני לתקופה המסיימת מלחמה.
"כל זה אינו משל ולא חלום", כפי שחזתה נעמי שמר. כל זה בהישג ידינו ו"נכון כאור בצהריים". כל שעלינו לעשות הוא להחזיק מעמד, להאמין באחדות ופשוט לנצח. ¿
בעודנו מפרקים את העומק האסטרטגי שבנתה איראן, עובר מרכז הכובד לטיפול באיום הגרעיני מצידה. כל זאת תוך תפיסה ברורה כי המלחמה תסתיים רק כשהמשטר באיראן יוכנע
