יומם ולילה
אַשְׁרֵינוּ, שֶׁלֹּא הָלַכְנוּ בַּעֲצַת הַהוֹרִים
וּבְדֶרֶךְ אֲחֵרִים לֹא עָמַדְנוּ, וּבְמוֹשְׁבֵי לֵצִים
יָשַׁבְנוּ רַק אִם רָצִינוּ, וּבָרַחְנוּ, וּבָרַחְנוּ.
בְּתוֹרַת אַהֲבָה הָגִינוּ יוֹמָם וָלַיְלָה וְהָיִינוּ
זוּג סַבְיוֹנִים חִוְרִים בְּחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר,
חֲדָשִׁים כְּמוֹ הַפְתָּעָה, חֲשׂוּפִים לְכָל רוּחַ,
מְחכַיִּם לְאַפְּרִיל הָאַכְזָר, מִתְחַבְּאִים תַּחַת שֶׁמֶשׁ קַר
כְּמוֹ זוּג חֲתוּלִים נְטוּשִׁים. אַשְׁרֵי הָאֲנָשִׁים
שֶׁאִבְּדוּ אֶת הַדֶּרֶךְ, שֶׁהִגִּיעוּ בְּעֵרֶךְ. אַשְׁרֵי שִׁירָה
שֶׁמִּמֶּנָּה תָּבוֹא הַיְשׁוּעָה וְדַרְכָּהּ נִמָּלֵט, נִמָּלֵט.
חשבון
כַּמָּה פְּעָמִים חָשַׁבְנוּ שֶׁנּוּכַל לְהִתְחַמֵּק מִן הַמָּוֶת?
לֹא הָיָה לָנוּ עֹדֶף, לֹא הִפְנֵינוּ עֹרֶף, בְּאֹרַח נֵס,
יָדַעְנוּ, מֵתוּ לָנוּ גַּם שְׁנוֹת הָעֶשְׂרִים וְגַם שְׁנוֹת הַשְּׁלֹשִים.
הָעוֹלָם קוֹרֵס. רוּחוֹת מִתְחַמְּמוֹת וְהוֹלְכוֹת, מִלִּים חֲדָשׁוֹת
הִמְצִיאוּ אֲנָשִׁים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַכִּירִים וְגַם לֹא הָיִינוּ
רוֹצִים לְהַכִּיר. מַטְבְּעוֹת הַלָּשׁוֹן נִשְׁכְּחוּ. זָרִים
אָכְלוּ בְּשַׂר פָּרוֹת, נִדְחֲפוּ אֶל מִתַּחַת לִמְנוֹרוֹת, אוֹר יְקָרוֹת
נִתַּז מֵעֵינֶיךָ כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מַזָּל, יֵשׁ לָנוּ
הַרְבֵּה מַזָּל. סָפַרְנוּ בְּיַחַד אֶת שְׁלֹש הַנְּשִׁימוֹת
וְיָדַעְנוּ שֶׁזֶּהוּ הַמָּקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט
וּמִמֶּנּוּ בָּאוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.
אורות אדומים
כָּל עֵצָה הִיא עֲצַת רְשָׁעִים וּבְכָל חֶדֶר מוֹשַׁב לֵצִים וַאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי חַיֵּינוּ כְּמוֹ יְלָדִים לִפְנֵי בְּרֵכָה. רַק אֶת הַקַּרְקָעִית אֲנַחְנוּ רוֹאִים, לֹא אֶת נִפְלְאוֹת הַמַּיִם, לֹא אֶת עֹנֶג הַקְּפִיצָה. לָמָּה אֵינֵנוּ בּוֹרְחִים מִכָּאן? דֶּרֶךְ בּוֹרְחִים תֹּאבַד. כָּל חֵלֶק בַּגּוּף מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת צוֹדֵק. מוּזִיקַת רִקּוּדִים מַכָּה בַּחֲדָרִים סְגוּרִים. אַדְמַת הֶהָרִים מַצְמִיחָה מִנְהָרוֹת. אַדְמַת עִירִי הִיא חוֹל. חֹרֶף יוֹמָם וָלַיְלָה. פַּלְגֵי מַיִם בַּכְּבִישִׁים, עֵצִים שְׁתוּלִים בַּשְּׂדֵרוֹת. אוֹרוֹת אֲדֻמִּים. הוֹלְכִים עַל הַחוֹל, מַחְזִיקִים אֶת נַעֲלֵינוּ בְּיָדֵינוּ, אֲנַחְנוּ מִתְוַכְּחִים עַל הַבְּרִיחָה. הַהֲלִיכָה אֵינֶנָּה הֲלִיכָה. אוֹחֵז שֶׁלֶט, אַתָּה נֶעֱמָד בָּרְחוֹב לְבַדְּךָ. מִי שֶׁמַּבְחִין בְּךָ מְקַלֵּל אוֹ צוֹפֵר. כְּשֶׁתַּחְזֹר תַּגִּיד שֶׁאֵינְךָ זוֹכֵר. תִּכָּנֵס וְתִזְכֹּר לִנְעֹל אֶת הַבְּרִיחַ. עָתִיד הוּא זְמַן שְׁאֵלוֹת לְהַצְמִיחַ. כָּל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה, אוּלַי לֹא נַצְלִיחַ? מִן הַמָּסָךְ מַתְחִיל הַצַּעַר, הַקֹּר וְהַצִּוּוּי לִהְיוֹת. שָׁלֹש נְקִישׁוֹת נִשְׁמָעוֹת עַל אַף שֶׁאֵינָן. אֵין לָנוּ יֶלֶד בַּבַּיִת, בִּכְלָל אֵין לָנוּ בַּיִת וְגַם אֵין לָנוּ זְמַן.
מים שקטים
שִׂמְחָה שֶׁל קַיִץ רָצִינוּ, וְיָדַעְנוּ שֶׁמֻּתָּר
לִדְרֹךְ רַק עַל הַחוֹל, אֲבָל כָּל פְּסִיעָה אֶל תּוֹךְ הַיָּם
הִיא סַכָּנָה שֶׁל אֶרֶס וְאַשְׁפָּה. עִיר שֶׁלֹּא בָּרַחְנוּ מִמֶּנָּה מֵעוֹלָם
הָיְתָה עִירֵנוּ הָרוֹדֶפֶת, הוֹדֶפֶת, שֶׁלֹּא נֵצֵא אֵלֶיהָ בַּיָּמִים עַד שֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה.
בַּחֲדָרִים אֲחֵרִים, מִתַּחַת לָאֲדָמָה, הֵכִינוּ גַּם הַפַּעַם מִלְחָמָה.
צֵלְחַיִּים חִפַּשְׂנוּ בָּרְחוֹבוֹת, לֵב וְרוּחַ וְשֶׁפַע וְשַׁלְוָה.
מֵי מְנוּחוֹת שֶׁל הַיָּם, נֶחָמוֹת שֶׁל שַׁקְרָנִים.
מַעֲמִידֵי פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב, גַּם אֲנַחְנוּ
וְגַם אֲנַחְנוּ, כְּמוֹתָהּ, לֹא נוֹתִיר סִימָן. שֻׁלְחָנֵנוּ עָרוּךְ,
חִבּוּק מָעוּךְ, לֶאֱהֹב, פֵּרוּשׁוֹ: לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת.
מתוך ספר השירים החדש של נוית בראל, 'באמת', שיראה אור בקרוב בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'
