אַל תַּחְשְׁבִי שֶׁאֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה
אֶת הַזְּחִילָה הָאִטִּית שֶׁלָּךְ
וְלֹא מְבִינָה אֶת הָרְמָזִים
כְּשֶׁאַתְּ מַרְאָה לִי
דֹּב קֹטֶב צָף עַל שְׂרִידֵי קַרְחוֹן,
עָלֶה שַׁלֶּכֶת מִתְקַפֵּל לְתוֹךְ עַצְמוֹ
אוֹ חַרְגּוֹל מְיֻבָּשׁ עַל אֶדֶן חַלּוֹן
פָּנָיו אֶל הַשָּׂדוֹת
בְּדִיּוּק כְּשֶׁאֶנְיוֹ מוֹרִיקוֹנֶה מַתְחִיל
בָּרַדְיוֹ אֶת ה CHI MAI שֶׁלּוֹ.
אֲנִי מְבִינָה.
אֲפִלּוּ מְצַפָּה.
יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַהוּא שֶׁמַּבְהִיל אוֹתִי
עִם צִפֲּרֵי גַּן-עֵדֶן, פֶּרַח
שֶׁקָּפָא עַל מוֹט פְּלַסְטִיק.
בְּדִידוּת יְקָרָה,
זֶמֶר נוּגֶה מְתַקְתַּק שֶׁכָּמוֹךְ,
כָּאן גָּרָה מְשׁוֹרֶרֶת
וְאַתְּ רַק מַּנְגִּינָה שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי
מַשְׁחִילָה אֶת הַמִּלִּים,
וּכְשֶׁאַתְּ מִשְׁתַּקֶּפֶת אֵלַי בָּעֶרֶב
מִן הַמַּרְאָה,
אֲנִי יוֹדַעַת לִנְעֹץ מַבָּטִים
עַד שֶׁנִּהְיוֹת לִי עֵינַיִם צְהֻבּוֹת
שֶׁל עֵז
עִם אִישׁוֹן מַלְבֵּנִי שָׁחֹור
בָּאֶמְצַע.
