ב-7 באוקטובר ביצע חמאס את הפוגרום החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. ארגון טרור שהאידיאולוגיה שלו היא נאצית לכל דבר ועניין, ארגון שדובריו מדברים על השמדת היהודים, כל היהודים, ולפעמים גם על השמדת נוצרים, ארגון שראשיו מדברים על השתלטות על העולם, כל העולם, לצורך הקמת אימפריה חשוכה, יצא להתקפת הטרור הרצחנית ביותר מאז פיגועי התופת בארה"ב. 1,200 בני אדם נרצחו. נשים נאנסו. תינוקות וילדים נשרפו.
איך היו מגיבות מדינות העולם החופשי על פוגרום כזה? אנחנו יודעים את התשובה. בעקבות מתקפת הטרור של 11 בספטמבר יצא העולם החופשי ל-War On Terror. במלחמה כמו במלחמה. חפים מפשע נהרגו. ערים שלמות הוחרבו. מיליונים הפכו לפליטים. היה ברור שיש צורך לעקור את הסרטן הזה במדינות רחוקות, למרות שהאיום היה רחוק, אלפי קילומטרים מלונדון או מוושינגטון, מפריז או מאוטווה. 38 מיליון בני אדם הפכו לפליטים, בגלל המלחמה בטרור. כ-4.6 מיליון בני אדם מתו, באופן ישיר ועקיף, כתוצאה מהמלחמות. 7.6 מיליון ילדים עדיין סובלים מתת-תזונה. ובכלל, לפי מחקרים שהוצגו באו"ם ב-2022, כ-90 אחוז מהרוגי המלחמות בעשורים האחרונים הם חפים מפשע.
1 צפייה בגלריה
(נתניהו וגלנט. אנחנו זקוקים להתגייסות של יהודים ולא יהודים, של כל אדם שנותרו בליבו היגיון, צדק ואנושיות | צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
עד שמגיעים לישראל. לכל מדינה בעולם מותר. לישראל אסור. ארגון טרור שראשיו מצהירים שהם ימשיכו ברצח זוכה לניצחון אדיר בבית הדין הבינלאומי הפלילי, שהוקם בדיוק כדי להיאבק בגופים בעלי אידיאולוגיה של גזענות השמדתית.
האם העובדה שמול מדינה ריבונית עומד אויב רצחני מצדיקה תגובה קשה? אין צורך לפנות לתיאוריות מלומדות. יש עובדות. כשארה"ב הרגה למעלה מ-100 אלף יפנים חפים מפשע בהפצצות טוקיו, מי היה אשם, ארה"ב או יפן? כשבריטניה הפציצה את דרזדן והמבורג, מי היה אשם? היטלר או צ'רצ'יל? כשהמלחמה בטרור גרמה, באופן ישיר בלבד, למותם של חצי מיליון בני אדם, 70 אחוז אזרחים חפים מפשע, לפי נתונים שפורסמו על ידי מכון ווטסון באוניברסיטת בראון (וזו הערכה זהירה וצנועה), מי היה אשם, אוסאמה בן-לאדן או ג'ורג' בוש וברק אובמה? כשארה"ב הרסה 70 אחוז מבנייני מוסול וא-ראקה, מי היה אשם, ארה"ב או דאעש? התשובות ידועות. עד שמגיעים לישראל.
המעשר של סמוטריץ'
ישראל לא פטורה מביקורת. הצהרות הרהב המיותרות על "אין חפים מפשע" לא סייעו לנו. וגם כאשר החרב המתהפכת עמדה מול עיניהם, גם כאשר רבים הזהירו אותם – הם המשיכו. לאחר שכבר התקיים הדיון ב-ICJ (בית הדין הבינלאומי לצדק), לאחר שכבר הוצגו לשופטים התבטאויות של בכירים ישראלים, ששימשו את התביעה, התעקש בצלאל סמוטריץ' לעשות מאמץ מיוחד כדי להחמיר את הפגיעה בישראל. באירוע מימונה הוא הצהיר: "אין חצי עבודה. רפיח, דיר אל-בלח, נוסייראת – השמדה מוחלטת. 'תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים' – אין מקום מתחת לשמיים". אבל שום דבר לא מצדיק את החלטת השופטים בהאג. משום שכל מדינה שהייתה עוברת את התקפת הטרור שעברה ישראל ב-7 באוקטובר – היו מושמעים בה ביטויים שלא היו נאמרים בימים רגילים.
ישראל, אנחנו כבר יודעים, היא לא ארה"ב. זה לא רק שארה"ב לא חתומה על אמנת רומא, שמכוחה אפשר להעמיד לדין אישים שהצטברו נגדם חשדות על פשעים, אלא שהקונגרס, על שתי מפלגותיו, העביר את "חוק הפלישה להאג", כך הוא מכונה, שמאפשר לצבא ארה"ב לנקוט כל פעולה כדי לשחרר – בכוח, כן, בכוח – כל אזרח אמריקאי, או מי שפעל בשירות ארה"ב, מציפורני התביעה בהאג. כאשר התכוונה התובעת הקודמת של ביה"ד, פאטו בנסודה, לחקור פשעים שלכאורה בוצעו על ידי חיילי ארה"ב – הוויזה שלה בוטלה. הרכב של שלושה שופטים שדן בבקשת בנסודה הבין את הרמז ודחה את הבקשה. הפעם זה שונה. לישראל אין את הכוח שיש לארה"ב. לישראל אין את "חוק הפלישה להאג". התוצאה היא לא דין צדק. צווי המעצר נגד בנימין נתניהו ויואב גלנט הם תוצאה של הידרדרות איומה ונוראה של העולם החופשי. זה קרה באו"ם, שנשלט על ידי רוב של מדינות חשוכות. זה קרה במועצת זכויות האדם של האו"ם, שהעמיד מדינות כמו איראן ולוב בראשות ועדות שעוסקות בזכויות אדם ובזכויות נשים. ועכשיו זה השיא, כאשר גם בית הדין הבינלאומי הפלילי, שאמור להיות הרבה יותר הוגן ומאוזן, שוקע בדיוק למקום שבו מצויים הגופים האחרים. הרוב החשוך הגיע גם לשם.
מדינות אחדות, ובראשן ארה"ב, גינו את הבקשה להוצאת צווי מעצר. עכשיו זה הזמן להפוך את ההצהרות הללו למעשים. הסנאטור ג'ון ת'ון, שאמור להיכנס בקרוב לתפקיד מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, הצהיר בדיוק השבוע שהוא מתכוון לעמוד לצד ישראל. הוא התייחס ישירות גם להחלטה הצפויה של ה-ICJ: "התובע בבית הדין הבינלאומי הפלילי מבקש להגיש צווים נגד בכירים ישראלים. זו שערורייה. האיומים נגד ישראל הם לא חוקיים ועלולים להפוך להיות איום על אמריקה, אם לא נעצור את זה. אני קורא למנהיג הרוב צ'אק שומר, להביא חוק להצבעה שיטיל סנקציות על בית הדין הבינלאומי. אם הוא יסרב לעשות זאת, הרוב שלנו בסנאט בשנה הבאה יעשה זאת".
מחיר ההתעלמות
הצביעות הבינלאומית לא פוטרת את ההנהגה הישראלית מהשפל החדש שאליו היא גררה את ישראל. זה לא מספיק להיות צודקים. זה לא מספיק לומר שגם ארה"ב ובריטניה ביצעו הפצצות חסרות רחמים כדי לעקור את דאעש מעיראק ומסוריה. משום שישראל הייתה חייבת לקחת בחשבון שצביעות בינלאומית היא שחקן מרכזי בזירה. וישראל הייתה חייבת לדעת שהיה צורך, מהיום הראשון, להבהיר שהתגובה לטרור חמאס תהיה רק, ואך ורק, לפי כללי הדין הבינלאומי. וצה"ל לא הציג כנדרש את העובדה שמתנהלות חקירות רציניות נגד אותם חיילים שחרגו מהכללים. הרי לפי "עקרון המשלימות" – ברגע שמערכת המשפט של מדינה פועלת בעצמה נגד חריגות – בית הדין הבינלאומי מנוע מהתערבות.
אבל שום טעות לא מצדיקה את ההחלטה הבזויה, הצבועה, הגזענית, של שופטי ה-ICJ. אנחנו ברגע היסטורי שבו כולנו צריכים לשים בצד את כל המחלוקות הפוליטיות, כדי לומר בקול ברור: חמאס ביצע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. חמאס ביצע טבח. חמאס מצהיר שהוא תומך בהשמדת יהודים. ואתם יוצאים נגד אלה שמגינים על עצמם מהשמדה?
אנחנו זקוקים להתגייסות פנימית ובינלאומית, של יהודים ולא יהודים. של כל אדם שנותרו בליבו היגיון, צדק, שכל ישר ואנושיות. משום שהאבסורד הזה, שבו התוקפן חוגג והמתגונן חוטף צווי מעצר – הוא לא רק איום על ישראל. זה איום על העולם החופשי. הקרב ברצועת עזה ובלבנון לא הסתיים, וגם לא ברור איך יסתיים. המערכה הבינלאומית, על הצדק ועל האמת, בקמפוסים ובטריבונלים בינלאומיים – רק מתחילה. והיא לא פחות חשובה.
