יותר מחודש לאחר מותו, הורה אתמול בג"ץ להביא לקבורה בטקס צבאי - בבית קברות אזרחי - את הנווט רס"ן אסף דגן ז"ל, ששם קץ לחייו. המשפחה עתרה לבית המשפט בדרישה שיובא לקבורה צבאית בבית עלמין צבאי, והדגישה כי התאבדותו נבעה מהטראומה שחווה בשירותו הצבאי, אך בצה"ל טענו מנגד כי לא ניתן להיעתר לדרישה.
בהחלטתם ציינו השופטים אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב כי לנוכח מורכבות המקרה, בית המשפט הציע לשר הביטחון ישראל כ"ץ לאשר את קבורתו של רס"ן דגן בבית קברות אזרחי - אך כאמור בטקס צבאי מלא. "השר קיבל את הצעת בית המשפט. אחרי קבלת הודעת השר ותגובת העותרת, בית המשפט מצא כי העותרת אינה זכאית לסעד העיקרי שהתבקש בעתירתה, אך הינה זכאית - לאור הסכמת השר - לסעד החלופי".
השופטים הוסיפו כי נושא המצבה הצבאית, הכללתו של דגן באתר "יזכור" ועריכת טקס אזכרה שנתי, ייקבעו בהידברות ישירה בין משפחת דגן לבין צה"ל. "פרטי ההלוויה, מקומה ועניין המצבה יסוכמו בין משפחתו לבין רשויות הצבא בהתאם לנהוג והמקובל במטרה לכבד את זכרו כקצין בחיל האוויר", נמסר מטעם בית המשפט.
בפסק הדין צוין כי המשפחה קיבלה גם היא את הפשרה, אף שבהודעתה על כך לבית המשפט ביום חמישי האחרון היא ציינה כי תסכים לכך "בלית ברירה", אם לא תתקבל דרישתה לקבורה בבית עלמין צבאי.
עו"ד יובל יועז, המייצג את משפחת דגן, מסר: "בית המשפט העליון סימן לצה"ל ולמשרד הביטחון את הדרך: את זכרו של אסף דגן ז"ל, נווט קרב שנתן את כל חייו הבוגרים למען ביטחון המדינה, יש לכבד במעשים ולא רק במילים. אסף יזכה להלוויה צבאית מלאה, ואנו תקווה שצה"ל ומשרד הביטחון יפעלו ברוחו של פסק הדין, ויעניקו לאסף את מלוא הכבוד שהוא ראוי לו, כחלל צה"ל".
דגן ז"ל, נווט קרב בחיל האוויר, שם קץ לחייו ב-23 באוקטובר. הוא היה בן 38 במותו, ושירת כ-15 שנים בקבע ולאחר מכן בשירות מילואים, הן בחיל האוויר ובמקביל ביחידת 8200 וביחידה נוספת, בתפקיד שמהותו אסור בפרסום. כדי לשמור על כשירות המשרתים, במסגרת אותו תפקיד, יש צורך להתייצב לכל היותר עד 60 ימים מיום המילואים האחרון. דגן הקפיד בדיוק על רצף זה גם בשל תגמול ימי המילואים. מאז החלה המלחמה, המשימות הפכו תכופות יותר.
בעתירת המשפחה לבג"ץ פורט הליך ההידרדרות במצבו של דגן עקב מצוקה נפשית שאירעה בעת שירותו הצבאי, והקשר הסיבתי בין מותו לפוסט-טראומה שסבל ממנה עקב שירותו הצבאי. עוד נכתב כי ביום שבו שם קץ לחייו היה דגן בדרכו למילואים בקריה, ועל כן יש להכיר בו כמי שנהרג בדרכו לשירות מילואים הזכאי לקבורה צבאית. בצה"ל טענו מנגד כי אין הוכחות לכך.
