אם יש דבר מרכזי שבו משקיע נשיא בבית הלבן, זה בניית המורשת שישאיר אחריו. צוותים נאמנים עוזרים לו ליצור מקום של כבוד בהיסטוריה, האדרת שמו ופועלו. יחד איתו הם עובדים על ה"לגסי" הקדוש, זאת מסורת הפרישה.
על כן, נדהמה אמריקה הדמוקרטית מהחנינה של הנשיא לבנו האנטר ביידן על עבירות נשק וסמים, דבר שנשבע כי לא יעשה. כשהחל את כהונתו, נשבע ביידן כי משימתו המרכזית היא שמירת המערכת המשפטית ושלטון החוק. אמנם, אם האנטר לא היה מקבל מאביו חנינה הוא יכול היה להישלח לכלא למספר שנים; אפשר אם כן אולי להבין אותו כאב, אך לא כאבי האומה האמור לשמש אות ומופת. ביידן היה זה שתקף את טראמפ שהוא מנצל את מערכת המשפט לצרכיו האישיים. עכשיו הוא עשה בדיוק אותו דבר, וסיפק נשק לטראמפ שמתכוון לרמוס את מערכת המשפט.
בעיני הדמוקרטים, ביידן הולך הביתה עם שני כתמים בוהקים על גבו: האחד, שסרב לפרוש בזמן, מה שהוביל בסופו של דבר לתבוסתה של האריס ולניצחונו של טראמפ: הוא לא קיים את הבטחתו להיות נשיא של קדנציה אחת, התמכר לכוח ונאחז בכיסא. השני, שחנן את בנו והוכיח כי שיקר לאורך כל הדרך כאשר הבטיח שזה לא יקרה. פוליטיקאים בדרך כלל משקרים, אבל ביידן רצה להיזכר כשייך לזן אחר. הוא לבטח קיבל חיבוק גדול מבנו, אמריקה תתקשה לסלוח לו.
לביידן היו אלף כוונות טובות, גם ביחסי החוץ: הוא רצה להביא שלום למזרח התיכון. הוא הבטיח נורמליזציה עם סעודיה ופתרון שתי מדינות, התחייב להחזיר את החטופים. אך ביידן הולך הביתה כשהאזור בנקודת רתיחה המאיימת על שלום העולם; אמנם, אחרי 7 באוקטובר הוא התייצב לצד ישראל עם נושאות המטוסים וה-don't המפורסם: אך בפועל, הוא לא מנע מלחמה בצפון, לא עצר את הכאוס בעזה. למרות התמונות מהרצועה, הוא הדף את הקולות במפלגתו שקראו להגביל את משלוחי הנשק לישראל והתקשה לקבל החלטה.
התוצאה: ביידן לא הצליח להביא להידברות שתוליד הסכמים ולא הצליח לרתום את סעודיה כפי שהבטיח. הוא גם לא שיחק נכון במשולש ישראל-סוריה-לבנון. כעת, הוא מתמודד עם מציאות עגומה: יועציו הבכירים מזהירים שהמורדים בסוריה עלולים להשיג נשק להשמדה המונית. נכון שלא היו לו פרטנרים, מנתניהו ועד סינוואר, מחיזבאללה ועד אסד. אבל נשיא אמריקאי הוא גם מנהיג מעצמה. הוא יכול לכפות, לדפוק על השולחן. בינתיים, בימי כהונתו, ולא רק באשמתו, הפך המזרח התיכון לחבית ענקית של חומר נפץ. כוונות טובות היו לביידן, התוצאה גיהינום.
ג'ו ביידן הולך הביתה מובס, וטראמפ דוהר לוושינגטון ברעש הצלצולים. הוא ייכנס לתפקידו כמי שאין לו מה להפסיד, כשהוא חדור נקמה לוהטת. הימין הישראלי בטוח שאוטוטו יקבל מטראמפ אישור להשתגע, לספח, לשלוט. ספק אם זה יקרה. טראמפ טוען שהוא אוהב את ישראל, אבל עברו מוכיח שיותר מכל הוא אוהב את עצמו. אין למה לצפות.
