שלוש שנים לפני שהתחיל לככב בפריים-טיים, עבר מקס סביץ' בן ה-24 את הנפילה הגדולה של חייו - וזה לא שלא הייתה תחרות. "הייתי בתקופה על הפנים. לקחתי סמים, לא הצלחתי לצאת מהמיטה. הרגשתי שהחיים סוגרים עליי. זה היה עוד בקורונה, כולם היו הפוכים. אף אחד לא ידע מה יהיה מחר, וזה קשה במיוחד כשאתה לא יודע אם לאמא שלך יהיה מאיפה לשלם שכירות וכשאתה לא יכול לעזור לה, כי אתה מנסה לעזור לעצמך".
סביץ' הבין שהוא חייב מסגרת טיפולית כדי לצאת מהמצב, והתקציב הדל לקח אותו כל הדרך למרכז גמילה במולדובה. "הגעתי למקום אללה יסתור. ישנתי עם הומלסים. בבוקר אכלנו דייסה ודחפנו לחם בשביל לשבוע. בצהריים אכלנו מרק ובערב קיבלנו כרע אחד של עוף שאותו חילקנו בין 13 אנשים. קיבלתי מזה טראומה. הייתי אמור להיות שם חצי שנה, אבל אחרי שבועיים עזבתי. אמרתי שאם אני לא אצא מפה מהר, אני אדפוק לעצמי כדור בראש. חזרתי לארץ והתחלתי לנסות לבנות את החיים שלי מחדש. מאז אפשר להגיד שאני בעלייה".
ועוד איזו עלייה. סביץ' נחשב לאחד המתמודדים הבולטים בעונה הנוכחית של 'משחקי השף'. למרות זאת הוא הודח בשלישי האחרון ולא ישתתף בתוכנית הגמר שתשודר בראשון ברשת 13. התוכנית ממש לא הייתה בתוכניות שלו, אבל כשפנו אליו, סביץ' הבין שאין לו מה להפסיד. "הייתה לי תחושת בטן שילך לי טוב באודישן. היה לי ויז'ן למנה והם עפו עליה. לא תיכננתי שזה ימשיך ככה. בכל פעם הסתכלתי על המשימה הבאה, לא חשבתי מה יבוא אחרי זה. בכלל, בחיים אני מסתכל שלב-שלב, קשה לי לדמיין לטווח הארוך".
המתמודדים האחרים בטח הופתעו מההצלחה שלך.
"אני לא רוצה להישמע יהיר, אבל אני חושב שבאיזשהו מקום הם קינאו בי שהתקדמתי בצורה כזו. אבל שמתי את כל כולי על כל משימה ולא ראיתי בעיניים, וכנראה שזה מה שעבד".
די בהתחלה אסף גרניט אמר לך שאתה לא הטבח הכי טוב בנבחרת.
"כשזה קרה בלייב הייתי באמצע משימה, לא שמתי לב. אבל כשראיתי את זה בטלוויזיה, זה עירער אותי".
למרות שהוא רצה להגיד שעם מוטיבציה ועבודה קשה אתה יכול לנצח.
"נכון, הוא בא להרים לי".
× × ×
לכאורה סביץ' הוא ספר פתוח. כבר בשלב הראשון של התוכנית הוא שיתף בחיים שלו, שכוללים את כל מוטיבי האוליבר הטוויסט המודרני - ילד שבא מבית קשה, מתגלגל לפנימיות ומידרדר לסמים - אבל אז מגלים שזה רק הַצִּלְחוּת בסיפור החיים שלו, ומתחת יש עוד מרכיבים וטעמים שנחשפים לאט-לאט. "לא פתחתי את הכל בתוכנית, כי אם הייתי פותח הכל, הייתי צריך לכתוב ספר עם הרבה פרקים. אבל אני גם לא שחקן, אם יושב עליי משהו, אני פורק אותו".
הוא נולד לאמא צעירה שעלתה ממולדובה ולאבא שאף פעם לא היה בתמונה. בבית היה חוסר, אבל סביץ' מדגיש שאמא שלו ניסתה למלא אותו. "אמא שלי היא אהבת חיי, למרות כל המשברים. לא הייתי ילד הכי זהב שיש, והיא עשתה בשבילי המון".
בגיל שמונה, בזמן שחצה במעבר חציה בדרך חזרה מבית הספר, נהג שהתבלבל ולחץ על הגז במקום על הברקס פגע בו ושבר לו כמה עצמות. אחרי שיקום ארוך, התחילו להגיע החרדות. "הייתי בוכה בבית הספר שאני מפחד למות, מפחד שאמא שלי תמות, מפחד מהחיים".
הם עשו משהו כדי לעזור?
"חמוצים בפיתה, זה מה שהם עשו. והחרדות ממשיכות עד היום. וגם הפחד שיהיה חסר".
כבר בכיתה ה' התחילו הסיגריות, ומהר מאוד הצטרפו גם הסמים. "זה קרה כי ניסיתי להיות שייך לסביבה מסוימת שבה זה היה נהוג, ועד היום אני מחפש את השייכות. התנסיתי בכל בחיים, עשיתי הכל מהכל, והיו לזה השלכות. אבל כל הזמן גם חשבתי איך ליצור לי ולסובבים לי חיים יותר טובים, איך לשרוד. אולי הייתי צריך ללכת ל'הישרדות'".
בגיל 12 התחיל סבב בין פנימיות. "הרווחה ראתה ילד שאין לו את המעטפת שילדים צריכים ושיש לו בעיות התנהגותיות, אז החליטו להוציא אותי מהבית. בהתחלה לקחו אותי לשתי פנימיות, ובשתיהן עשיתי בלגן והוציאו אותי מהר, אבל אז הגעתי לפנימייה מדהימה בשם 'נווה יהודה' בנס-ציונה. שם הרגשתי בית אמיתי, הרגשתי חום ואהבה".
שנתיים אחר כך, כשרצה ללכת ללמוד במגמה מקצועית נחשבת, לקח את עצמו בידיים ועבר את הגמילה הראשונה. "התחלתי לעשות ספורט, לאכול בריא, זרקתי את הסיגריות, את הסמים, את האלכוהול. זה החזיק שנה. הגעתי לציונים מאוד טובים והוכחתי לעצמי שאני מסוגל אם אני רוצה, אבל ברגע שאתה מגיע לבית ספר חדש ואתה רגיל לרצות ולנסות להיות באיזה מעמד מסוים, הכי קל זה להיות הילד הבעייתי, שכולם מתחברים אליו בגלל הסמים והשטויות".
שנתיים אחר כך הוא כבר היה חייב לצאת לעבוד ובמקרה הגיע למסעדנות, בהתחלה כמלצר ועם הזמן נכנס למטבח. מאז תמצאו אותו שם, בין הסירים למחבתות. "לא גויסתי כי היה לי תיק בסחר בסמים, אבל מגיל 18 אין לי יותר תיקים במשטרה. אני לא מתעסק בשום דבר שהוא לא חוקי. אני משתדל לשמור על עצמי. היום אני מפחד אפילו לקבל דוח, כי אני יודע לאן זה יכול להוביל אותי".
לאן?
"אם לא הייתי מוצא את המטבח, או שהייתי בבית סוהר או שלא הייתי פה. אחד מהשניים".
בגלל הסמים?
"עד היום אני נלחם במחלה הזאת. מה שחשוב כרגע זה להישאר שפוי, והמטבח עוזר לי בזה. זה הטיפול הכי טוב לנפש. ברגע שאתה עסוק, הצרות שלך זזות ימינה ושמאלה".
יש פער בינך לבין המתמודדים האחרים. רובם רגילים לאכול ולעבוד במסעדות שפים, גם בחו"ל.
"רוב המתמודדים באו עם ניסיון עשיר ועם ידע בטעמים שאני נפתחתי אליהם רק בתוכנית, אבל בסוף, או שיש לך את זה או שאין לך את זה. אני יכול להגיד שהתוכנית לא מכורה. מה שרואים זו האמת. צריך לדעת לאלתר, וזה בדיוק המקום שבאתי ממנו - לדעת להשתמש במה שיש. אבל ברור שהיה לי חוסר ביטחון מול המתמודדים האחרים. אני חי בחוסר ביטחון, בגלל זה כולי מקועקע".
מה הקשר?
"יש לי רצון שיאהבו אותי, וכשאתה מקועקע אתה מושך תשומת לב. לפחות עכשיו, בזכות התוכנית, אנשים מזהים אותי. יש כאלו שקוראים לי 'מיני טום אביב', שזו מחמאה גדולה. טום עזר לי המון. היו לי חששות לפני התוכנית וידעתי שטום עבר תהפוכות בחיים, אז פניתי אליו באינסטגרם. אמרתי לו, 'שף, נעים מאוד, קוראים לי מקס ואני הולך להתמודד ב'משחקי השף' ויש לי המון מחשבות ופחדים. הייתי רוצה לקבל עזרה וייעוץ ממך'. הייתי בשוק כשהוא ענה לי אחרי חמש דקות, וכשהוא חזר לארץ הייתי הבן אדם הראשון שהוא נפגש איתו. הוא מאוד חיזק אותי, אמר שהוא מאמין בי, קורא לי 'ילד ברכה'".
אפרופו טום, אתה רואה מה הלחץ והפרסום עושים לפעמים לשפים. אתה לא מפחד שהקושי להתמודד איתם יחזיר אותך למקומות לא טובים?
"הפרסום מביא איתו לחץ, ובגלל זה אני רוצה סביבי אנשים שיראו את הפוטנציאל שבי ויעזרו לי לבנות את עצמי ולא ינצלו או יפקירו אותי. הייתי עסוק תמיד בסביבה, בלרצות, וזה קשה ומלחיץ. עד היום יש לי תקופות שבהן אני לא רוצה לקום מהמיטה. גם עכשיו".
כרגע אתה אמור להיות בשיא שלך.
"נכון. אני מקבל המון הודעות מילדים ומאנשים שיש להם חיים לא פשוטים. הם אומרים לי כמה אני מחזק אותם, אבל לא כל הנוצץ זהב. גם היום אני עובר תקופה מורכבת. הייתי רוצה לצאת מהלחץ הכלכלי. אמא שלי ילדה לפני שנה אח קטן, והייתי רוצה שלו ולה לא יחסר כלום. שהוא לא ילך בדרך שאני הלכתי בה. יש לי שאיפה שאחרי שאעבור איזו כברת דרך, אוכל להרצות בפני ילדים בסיכון שבאו מהמקומות שלי".
עכשיו אתה לא מרגיש מספיק בטוח לעשות את זה?
"יש לי עוד דרך לעבור כדי להיות חזק ומספיק זמן נקי".
× × ×
לאורך השיחה מתגלה שלסביץ', הבחור ההיפר-אקטיבי שעושה הרבה רעש במהלך הבישולים ב'משחקי השף', יש צד אחר, רציני ומיושב. הדאגות והאחריות שמכבידות לו על הכתפיים הפכו אותו לבוגר יותר מכפי גילו. בשנה האחרונה, בעקבות המלחמה, הוא התבגר אפילו יותר, כמו כולנו. "ב-7 באוקטובר נפל לי טיל מאחורי הבית, התפוצצו לי החלונות בחדר, ואז גם גיליתי שמייה שם נחטפה. היא הייתה חברה טובה שלי. כשהיינו נערים מתבגרים היה שם איזה משהו רומנטי קטן, ומאז אני מאוד אוהב אותה. באותו יום לא ידעתי איך להכיל את הסיטואציה, אז פשוט יצאתי לעזור לחיילים - גם הקפצתי להם דברים וגם התחלתי לבשל להם. במקביל ניסיתי לחזק את המשפחה של מייה כמה שיותר, לתלות שלטים, מה שהיה צריך. בסוף היא השתחררה ביום ההולדת שלי. כל השבוע שלפני התפללתי 'בבקשה, תן לי מתנה שהיא תחזור'".
כרגע יש לך זוגיות?
"לא, היו לי מספר מערכות יחסים בחיים, אבל אני לא חושב שזה הזמן המתאים בגלל שאני מתמודד עם המון דברים. הלוואי שתהיה מישהי שתקבל אותי עם כל הצלקות שלי".
לא פונות אליך?
"פונות אליי ופונים אליי המון, מכל הסוגים ומכל הצבעים ומכל המינים, אבל כרגע אני רוצה להיות מרוכז בעצמי. אולי יום אחד תהיה מי שתרצה להצטרף אליי יד ביד לטיול הזה".
בשנתיים שעברו מאז אותו משבר גדול, הוא עבד ב'פטריקס' בראשון-לציון. "אני מבשל רק כשר אז הפכנו את המקום לכשר, למרות הסטטוס שלי עם דת".
והסטטוס הוא עדיין 'זה מסובך'?
"כן. עשיתי ברית מילה כמו כולם ובר-מצווה דרך הפנימייה, ורק בגיל 14 גיליתי שאני לא יהודי, כשסבתא שלי הייתה חולה ורצתה שאני אעבור הטבלה. טסתי אליה לחו"ל וטבלתי שם, והביאו לי שרשרת של צלב. אחר כך, בגלל שאני לא בחור של שרשראות אלא של קעקועים, הורדתי את השרשרת ועשיתי קעקוע של צלב על כל החזה. היום כבר כיסיתי אותו, כי זו לא דרך החיים שאני רוצה.
"התחלתי פעמיים תהליך גיור. בפעם הראשונה זה היה בזום. זה לא היה רציני והפסקתי את זה מהר. כשחזרתי מהגמילה התחלתי שוב. ניסיתי למצוא מקום של נחמה, מקום שייתן לי שקט, שלווה, שייכות. התהליך הלך טוב, אבל לא סיימתי אותו. רצו שאני אעשה שלושה חודשים אינטנסיביים, ובגלל שאני חייב להתפרנס, לא הצלחתי להתמיד. אז כרגע אני לא יהודי מבחינת הרבנות, אבל אני יודע מי אני ובסופו של דבר עשיתי את הבחירות שלי ואני יודע איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו".
ארוחת שבת משפחתית עם שולחן גדול וקידוש?
"כן, זה החלום, ולהיות יציב ולחיות את החיים שלי. בלי פחדים ובלי לדפוק חשבון".
