15 שערים ו-11 בישולים ב-16 הופעות – זהו המאזן המטורלל של מוחמד סלאח העונה בפרמייר-ליג, מאזן שהפך אותו ליחיד בהיסטוריה שמגיע לספרות כפולות בשערים ובישולים עוד לפני הבוקסינג דיי המסורתי, שייערך היום.
בגיל 32 (בקיץ יהיה בן 33) הוא משחק את הכדורגל הטוב ביותר בחייו - ואפשר לומר בביטחון שאם על המספרים הללו היה חתום מסי, כולם היו כבר נותנים לו את כדור הזהב. ג'ורג' וואה הוא האפריקאי היחיד עד כה שנכנס לרשימה האקסקלוסיבית הזו, וגם אם אתם לא סובלים את סלאח כי הוא, ובכן, לא סובל אותנו, קשה להתעלם מכך שהוא כבר עכשיו שחקן גדול יותר מוואה (ומכל אפריקאי אחר בהיסטוריה) - וכדור זהב יהיה חותמת סופית ורשמית לכך.
כשיורגן קלופ נקב בשמו של ארנה סלוט כמחליפו על הקווים באנפילד, הייתה תמימות דעים לגבי יכולתו להיכנס לנעליו של הגרמני – אך לא בטוח כמה באמת האמינו שהחיבור הזה יהיה כל כך טוב כל כך מהר. ללא אף שחקן רכש חדש (לפחות לא כזה שמשחק), סלוט מצעיד את ליברפול לאחת העונות הטובות בתולדותיה, כשהיא מוליכה בבטחה את הפרמייר-ליג וגם את ליגת האלופות בפורמט החדש שלה.
האמת היא שדווקא יש רכש – סלאח, שהייתה הרגשה שהוא בירידה בשנתיים האחרונות, נמצא בקצב חסר תקדים ובדרך הבטוחה לשבור את כל השיאים (לפחות שלו). פתאום יש על מי לסמוך, החיוך חזר לפנים, כל שער בצבע - וכל זה כשעדיין לא ברור איפה הוא ישחק בעונה הבאה. בסעודיה וקטאר ישלמו כל סכום שבעולם כדי שסלאח יגיע אליהם, ובטח יהפכו אותו גם לשגריר שלהן כחלק מהספורט וושינג. במקום ליברפול הייתי נותן לו כמה שרק ירצה, העיקר שיישאר.
