2024 שתסתיים בשבוע הבא הייתה שנת ישראל: ישראל השיבה לעצמה את כוח ההרתעה הצבאי, הוכיחה את עליונותה הטכנולוגית והמודיעינית, פירקה את טבעת הרשע שסגרה עליה - וגם כבשה את רצועת עזה, את דרום לבנון ואת פסגות החרמון בסוריה. האימפריה הישראלית משתרעת כעת על שטח עצום מציר פילדלפי לפאתי קוניטרה ולנחל ליטני. הכיבושים היו יקרים מאוד בחיי אדם ויקרים מאוד במשאבים הכלכליים שנדרשו ללחימה. אף על פי כן, האזרחים והמשק הפגינו חוסן וכושר עמידה. הופרכו הנבואות השחורות להשלכות כלכליות נוראיות של פתיחת חזית בלבנון ואי-סיום הלחימה ברצועת עזה. מדדי היסוד הכלכליים והפיננסיים – השקעות, שוקי הון והבורסה, יצוא, הייטק, תעסוקה – הפתיעו לטובה.
אין בכך כדי להמעיט במחיר הכלכלי של המלחמה (המחיר האנושי לא ניתן למדידה). הנתונים מצביעים על המשך הקיפאון בצמיחה ובעקבות כך על הפסד מצטבר והולך של התוצר וההכנסה הלאומיים. פינוי ההרס והבינוי מחדש של רוב יישובי הגבול בצפון ובדרום מתנהלים בעצלתיים ובכאוס. מספר משרתי המילואים עדיין גבוה. תוספת ענק לא מתוכננת לתקציב הביטחון הקפיצה ברגע אחרון את הגירעון ב-2024 ל-7.7% מהתוצר, 5 מיליארד שקל. האינפלציה נותרה גבוהה יחסית בגלל המלחמה והשלכותיה על היצור, האספקה ומחירי השירותים הציבוריים.
ומה הלאה? מה ב-2025? החזקת השטחים הכבושים החדשים תעלה לנו במאמץ צבאי, אנושי וכלכלי אדיר. היא עלולה להביא למלחמת גרילה מדממת, לשחיקת צה"ל, לעוד אלפי אזרחים עזתים הרוגים, פצועים ועקורים, לבידוד בינלאומי גובר ולשבר בגב במשק הישראלי, דווקא בתקופה שבה נופלות על הציבור גזירות תקציביות קשות, המיועדות להוריד את רמת החיים הריאלית. ההתאוששות המיוחלת בשנה הבאה כבר לא נראית ודאית והתמונה מתקדרת. משלה את עצמו המאמין שישראל תוכל לשלוט "צבאית בלבד" ברצועה ההרוסה והחרבה בשעה שמישהו אחר – סעודיה? דובאי? אמריקה? אירופה? – יממן בעשרות מיליארדים את עלויות השיקום של עזה ושל אוכלוסייתה הפלסטינית המרוששת והמדוללת. חסרת בית, חסרת עתיד. אם לא נתקפל בזמן מן הגיהינום העזתי, שעריו ייפתחו גם כלפינו.
הנהגה לאומית אחראית יודעת לא רק מתי לצאת לפעולת תגמול ולמלחמת אין ברירה אלא גם מתי לחדול מהן. יודעת מתי לכבוש ומתי לסגת מהכיבושים. כדי שב-2025 ישראל תזקוף מחדש את קומתה הכלכלית והמוסרית, זו תצטרך להיות שנת ההסכמים והחזרה לגבולות נכונים. נאחל כזאת לעצמנו.
הישרדות VIP
הדבר לא נראה על פניו המקרינים דרך קבע תמהיל של קורבנות ויהירות, אבל לראש הממשלה בנימין נתניהו יש סיבות טובות לסכם את 2024 בסיפוק: הוא שרד אותה פוליטית. על אף השערוריות המסורתיות שמקימות מפלגות הקואליציה על סף אישור תקציב המדינה, הוא חש מה-זה-בטוח בכיסאו. יותר מימי הסער של ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. כשעורכי המגזין "טיים" התלבטו את מי לבחור לאיש השנה, ביבי היה המועמד השני בתור אחרי דונלד טראמפ. שוב בפסגת העניין העולמי.
ההפתעה בהחלט גדולה. נתניהו שרד בראשות הממשלה למרות שאף חטוף לא שוחרר במהלך כל 2024, למרות שלא הוקמה ולא נראית באופק ועדת חקירה ממלכתית למחדלים שהובילו למלחמת חרבות ברזל. למרות שנכנע לדרישות המפלגות החרדיות בכל, החל מכספים קואליציוניים הכי נדיבים ועד חסימת היכולת של צה"ל לגייס לשורותיו את מרבית בחורי הישיבות בגילי גיוס.
נתניהו שרד בראשות הממשלה למרות שבסקרי דעת הקהל שליש בלבד מהישראלים רואים אותו כמתאים לכהן בתפקיד. שרד למרות עמידתו על דוכן הנאשמים במשפט הארוך המתנהל נגדו. הוא שרד את העימותים המתוקשרים עם ממשל הנשיא ג'ו ביידן, מהממשלים האמריקאיים הכי תומכי ישראל. שרד את עזיבת שני הרמטכ"לים לשעבר, בני גנץ וגדי איזנקוט, ואת פיטורי שר הביטחון יואב גלנט בעיצומה של מלחמה. שרד את התקפות הארס של מקורביו וקרוביו על מערכת המשפט ועל החברה האזרחית, ואפילו את גועל הנפש ששטף את המדינה מהתנהגות בנו במלון במיאמי ורעייתו בווילה בקיסריה. איך עשה זאת? לפי מרשם ידוע: את ההצלחות הצבאיות הכבירות גרף וניכס לעצמו בלבד, את המחדלים והכישלונות זרק על היריבים. יחד עם הבוץ. ב-2024 נתניהו הוכיח קבל עם ועדה שהוא גאון בתמרון פוליטי-קואליציוני ומומחה מאין כמותו בהתנערות מאחריות ובגניבת קרדיט מאחרים. שורד VIP קלאסי.
השורד הגדול השני של 2024 הוא בצלאל סמוטריץ'. אף שקהיליית הכלכלנים והפרשנים הכלכליים תייגה אותו עד לאחרונה כשר האוצר הגרוע בתולדות ישראל וכמי שמכר לצרכיו הפוליטיים והאידיאולוגיים את עתיד המדינה, גם הוא יכול לחכך את ידיו בסיפוק.
לפי ההסכם הקואליציוני המקורי, סמוטריץ' אמור היה לעזוב את לשכתו בתחילת החודש הבא, לטובת שר מש"ס. החילוף כבר לא יתממש; לאחר שהובטח המשך שליטתו באוצר עד סוף כהונת הממשלה, סמוטריץ' הגיש לכנסת הצעת תקציב מתוקנת ל-2025 שקיבלה את ברכתו של בנק ישראל בכבודו ובעצמו. למרות הפניית מיליארדים לשימור הקואליציה והזרמת כסף תקציבי רב להתנחלויות (בכובע השני שלו כשר במשרד הביטחון), הביקורת התקשורתית הזועפת על סמוטריץ' התמתנה והחלה לדעוך. במהלך פוליטי מתוחכם הוא חתם על הסכמים עם הסתדרות העובדים ועם ארגוני מעסיקים ובכך ניטרל את ההתנגדות לגזירות התקציב של הגורמים החזקים במשק. יש הסבורים שגזירות אלו, ומכת ההתייקרויות שתתפרץ בקרוב, יגרמו סוף כל סוף למחאה ציבורית המונית; להם אזכיר כיצד מפלגת שלטון הליכוד בראשות יצחק שמיר קיבלה בבחירות לכנסת ביולי 1984 לא פחות מ-41 מנדטים, 32% מהקולות הכשרים, אף שבאותה השנה עלו המחירים ב-445%. מקום ראשון בהיפר-אינפלציה בעולם. גזירות סמוטריץ', ברובן מוצדקות בשל עלויות המלחמה הכבדות, יעברו ברחוב הישראלי בשקט מופתי.
לשרידותו של סמוטריץ' לא הזיקה גם פרישה של כלכלנים וכלכלניות מהדרג המקצועי באוצר; רבים עדיין נותרו במשרותיהם כדי לשתף עימו פעולה. אחרון העוזבים הוא מנכ"ל המשרד שלומי הייזלר, שמונה על ידי סמוטריץ' עצמו. להייזלר חסרו מהתחלה הכישורים הנדרשים לתפקיד, ובראשם היותו כלכלן מוביל בתחומי המקרו.
מעל לכל הוכיח סמוטריץ' בשנה שחלפה שפוליטיקאי מהשוליים הרעיוניים הסהרוריים, חדור אידיאולוגיה משיחית, מטיף ללא הרף לסיפוח השטחים והחלת ריבונות ישראלית מלאה בהם ולהישארות נצחית של צה"ל בסוריה, לבנון ועזה ועוד כהנה וכהנה רעיונות קיצוניים, יכול להתקבל אצלנו ככשר אוצר לגיטימי. גם סמוטריץ׳ שורד VIP.
השיא של רגב
השורדת בחבורה היא שרת התחבורה מירי רגב. גלי הביקורת הציבורית שנחתו עליה לא הזיזו לה ולא שינוי את סדר העדיפויות שלה: קודם לכל שרידות פוליטית, אחר כך קצת הנאות מהג'וב ובסוף, לצאת ידי חובה, התעניינות מה בנושאי התחבורה (המשעממים אותה בעליל). רגב יכלה לנצל את כהונתה למהפך במדיניות התחבורה הלאומית הנדרש לנוכח המשבר המחמיר מחודש לחודש ומספר תאונות הדרכים הקשות המזנק לשיאים מצמררים. אך היא העדיפה להשקיע בביצור מעמדה בליכוד ובחנופה לביבי. כך הצליחה רגב לשרוד על לוח השחמט הפוליטי-מפלגתי, 430 פלוס הרוגי תאונות דרכים ב-2024 לא שרדו.
ולבסוף, התמונה הקבוצתית: ממשלת ישראל ה-37 אמנם נסדקה מדי פעם באחדותה, אך במצבי מצוקה הסדקים הללו נסתמו או טויחו. המשברים שלא פירקו אותה חיזקו וליכדו אותה. היא ידעה לסגור שורות ומול איום פוליטי קיומי ליישב חילוקי דעות פנימיים. אף שהרוב המכריע של הציבור הישראלי לא מרוצה – ואפילו מאוד לא מרוצה - מתפקודה, קואליציית השורדים שרדה. עד כה.
