1 כבר הייתם ברמת הגולן? התעדכנתם מה קורה שם? דיברתי השבוע עם יעקב שה לבן, סגן ראש המועצה בגולן. הוא מספר שלמעלה מ-2,000 רקטות נורו לרמה מאז 7.10, מלבנון וגם מעיראק דרך סוריה. התושבים, כידוע, קיבלו החלטה ערכית ואסטרטגית: לא מתפנים. בכל סקר ובכל שיח שנעשה, למעלה מ-90 אחוז רצו להישאר. כשהוכרזה הפסקת האש יעקב חשב שצריך להתאושש, ולדבר על תיירות שתחזור למקום לקראת ט"ו בשבט. אבל אז התברר עד כמה חיזבאללה הוכה, ופתאום סוריה נפלה, ובעיקר התברר – שהעם עם הגולן. "נדהמתי", הוא מספר. "בעלי צימרים ומלונות התחילו לקבל הזמנות כבר ביום שאחרי. באורטל יש למעלה מ-70 אחוז תפוסה. ביום שישי ראיתי תורים בחומוסיות וביקבים שלנו. משפחה מפתח-תקווה הגיעה ואמרה: באנו בכוונה בלי כלום, אפילו בלי בקבוקי מים, כדי לקנות הכל כאן, לפרנס ולחזק אתכם. מאז שצה"ל נמצא בסוריה אנחנו מרגישים הרבה יותר בטוחים, רואים בעיניים את הכוחות שולטים בשטח ומנקים אותו".
ברוח החנוכה, חג האור, צריך להאיר לרגע את רמת הגולן ותושביה. לעצור ולהוקיר. לספר לעצמנו נכון את הסיפור.
1 צפייה בגלריה
רמת הגולן, יעקב שה לבן בברית של בנו, יונה בריף ז"ל, חנוכייה
(צילומים: שאטרסטוק, דובר צה''ל)
אבל יעקב מוסיף עוד זווית אופטימית וחשובה. אם בשנה האחרונה הוא לא ישן בלילה בגלל אזעקות, עכשיו הוא לא ישן בלילה בגלל התינוק שנולד לו ולרעייתו. טל, בן בכור. בברית המילה, הוא סיפר לקהל על הלידה: "הגענו לתל השומר. 'מצטערת', אמרה לנו הפקידה בקבלה, 'יש כאן עומס לידות חריג'. אמצע הלילה ויש רגע של שבירה. אנחנו אחרי עשר שעות של המתנה בלובי, עם עשרות זוגות נוספים, ואנחנו מתחילים לגשש. טלפון לרופאה בבילינסון, עומס לידות חריג. איכילוב, עומס חריג. הדסה עין כרם, עומס חריג. אני מסתכל על עשרות הממתינים, ואומר לעצמי: וואו, איזו זכות. הבייבי בום הזה הוא חתיכת אמירה. קורה כאן משהו ענק, ואנחנו חלק מזה. איזה עם חפץ חיים. אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי – קָמְתִּי. קמנו. ואנחנו ממשיכים. כמו הטל שלא עוצר לעולם ומביא לצמיחה ולפריחה. טל, ילד מתוק שלנו, ברוך הבא לעם הנצח".
לא שצריך כאן עוד פאנץ' מהדהד, אבל גם לראש המועצה של רמת הגולן, אורי קלנר, נולד השבוע בן ראשון, כרם דוד שמו. מזל טוב לשני תושבי הגולן החדשים.
2 גם מערכת הבריאות כותבת כעת את אחד הפרקים המפוארים בתולדותיה. השבוע שמעתי הספד מרגש של אחות אחת, שחושף טפח ממה שקורה כל העת במחלקות השונות, מאז שמחת תורה. תודה לכם.
זה קרה ביום רביעי בצהריים, בהר הרצל. אזכרה במלאת שלושים לפטירתו של רס"ל במיל' יונה בצלאל בריף. יונה נפצע קשה כשהציל את תושבי כפר עזה בשמחת תורה, ולגופו חדרו 13 קליעים. הוא החייל היחיד שהיה בטיפול נמרץ ברצף, מאז 7.10, ונפטר לפני חודש אחרי מאבק ארוך.
מוריה סילמן, אחות בטיפול נמרץ בשיבא, קיבלה אותו למחלקה כ"אלמוני". בלתי מזוהה. היא נפרדה ממנו השבוע כמעט כבן משפחה.
"יונה", פתחה האחות מוריה, "לא מזמן קראתי משפט שמתאר אותך בדיוק: 'מחבב אני את האיש המחייך בשעה שהוא לוחם'. לא אהבת להיקרא גיבור (אפילו שזה מה שאתה), אבל את התואר לוחם הסכמת לקבל. והו, כמה לחמת, כל יום היה מלחמה בעוצמה שונה, ותמיד בחיוך. אני חושבת שאף פעם לא ראיתי אותך כועס, והרי היו לך כל כך הרבה סיבות. לא ראיתי בך את מידת הכעס, לא נטרת טינה, תמיד הסתכלת על החיובי, על מה שיש, בלי להתמקד במה שאין. תמיד רק איך מתקדמים ומה הלאה. היית מוקף משפחה, חברים ומבקרים עד השעות הקטנות של הלילה, כשהייתי שואלת אותך: נו, סיימת לקבל קהל היום, בבא-יונה?".
מאות אנשים הקשיבו, ויצאו משם קצת יותר טובים. אולי צריך לשדר בשידור חי את כל הטקסים המשמעותיים האלה. "אני לא חושבת שידעת כמה חיים ניצלו בזכותך, לא רק בשמחת תורה", היא המשיכה לתאר את הפצוע הכל כך מיוחד. "כמה פרוטוקולים ודרכי טיפול שונו בזכותך. כמה חיים הצלת, גם מתוך מיטת הטיפול נמרץ. לפני שכרתו לך את גם הרגל השנייה באתי אליך ואמרתי: יונה, אני עומדת לחצות את גבול האחות-מטופל באופן רשמי. אמרתי שאני אוהבת אותך, ושאתה חשוב לי כמו אח. תודה שלימדת אותי על ניצחון הרוח על הגוף. שהראית לי מה זה כוח רצון ונחישות והתמדה. תודה על כל כך הרבה צחוק ושמחה, על שיעור באמונה ובאהבה. הפכת אותי לאחות יותר טובה ולאדם יותר טוב. נתראה".
3 כמה תזכורות חשובות:
• חנוכה. ביום שישי השבוע מדליקים קודם כל את נרות החנוכה (שלושה נרות ושמש) ואז את נרות השבת. במוצאי שבת – מדליקים גם את הנר של ההבדלה וגם את נרות החנוכייה (ארבעה נרות ושמש). זמן ההדלקה נחשב לזמן של תפילות ובקשות, והשנה יש כל כך הרבה מה לבקש.
• גם בפרשת השבוע, פרשת "מקץ" שמופיעה בספר "בראשית", מתחיל להאיר אור. יוסף בכלא במצרים, במצב חשוך וקשה. הוא משתחרר לפתע, פותר את חלומות פרעה והופך לבכיר בארמון המצרי. כיוון ההיסטוריה הולך ומשתנה.
• מה המשפט הראשון שיוסף אומר למלך מצרים? המלך פרעה מספר לו את החלומות שלו ומבקש פתרון. יוסף עונה: "בלעדיי - אלוקים יענה את שלום פרעה". כלומר, אני רק צינור, הכישרונות שלי הם מאלוקים. הוא מבין שהוא בשליחות, ודווקא לכן הוא כל כך מצליח.
• האחים של יוסף מגיעים למצרים כדי להשיג אוכל בתקופה של רעב. האינסטינקט האנושי הוא להתגלות בפניהם, יוסף רואה אותם ולכאורה זה טבעי שהוא יצעק "אני יוסף, מה עשיתם לי?". אבל יוסף מתאפק. הוא בונה מבחן שבו האחים הולכים להוכיח שהם השתנו מאז שזרקו אותו לבור. כך הוא הולך להביא לאחדות ולאחווה במשפחה, אחרי המשבר.
• הפרשנים מוצאים קשר בין הפרשה לבין חנוכה – התמודדות עם תרבות זרה. גם מול מצרים וגם מול יוון. האתגר הוא שמירה על עצמאות רוחנית יהודית ועל גאווה בזהות שלנו, גם מול מעצמות מלאות כוח ועוצמה. היוונים בחנוכה לא רצו להרוג אותנו. לא היה אכפת להם שנחיה, הם רק לא רצו שנחיה כיהודים. הסיפור היה הגזירות נגד הזהות והמסורת.
יוסף האיר את האור הזה במצרים, החשמונאים האירו אותו בחנוכה, והוא ממשיך להאיר.
שבת שלום וחנוכה שמח.
הסטטוס היהודי: "שפע אור הפיצה החנוכייה. עיני הילדים הפיקו נֹגה, משל להתעוררות האומה. בתחילה נר אחד, והנה עוד חושך, והנר היחידי עוד עצוב למראה. ואחריו ימצא לו חבר, ועוד אחד, עוד אחדים. האפלה כליל תחלוף. וכשכל הנרות דולקים נשמח כולם על המפעל שנעשה" (בנימין זאב הרצל, "המנורה")
