לא ברור מה גרם לראש הממשלה לפרסם דווקא אתמול סרטון באורך ארבע דקות שבו הוא משתלח ב"שמאל" ו"בערוצי התרעלה", בעיקר סביב פרסומים שונים שעוסקים ברעייתו, ובראשם התחקיר המהדהד ב"עובדה". את התשובה מן הסתם צריך לחפש בין שלושה מוקדים: לשכת נתניהו בירושלים, בית המשפט המחוזי בתל-אביב והנציגות המשפחתית במיאמי, שהוכפלה לאחרונה. לפי דפנה ליאל מחדשות קשת, הסרטון צולם לאחר ששרה נתניהו זעמה שבעלה לא הזכיר אותה בנאומו בכנסת. לפי התיאור של ליאל, גב' נתניהו לא הסתפקה הפעם בהודעה עם 47 סימני קריאה.
אלא שהנסיבות מעניינות אך לא חשובות. מה שחשוב הוא להיווכח שוב מה מעסיק את נתניהו בזמן שהמלחמה לא נגמרת, החטופים והחטופות עוברים עינויי גוף ונפש (אלה מהם שעדיין בחיים כמובן) ועוד אינספור צרות שמטרידות את תושבי ותושבות המדינה קצת יותר מההתעמרות הנוראה לטענתו באשתו. למעשה, בסרטון הזכיר נתניהו שמפעלו הבולט ביותר הוא לא "מכונת הרעל" אלא מכונת הרעש. וגם ביום שבו עוד חייל מת בעזה וישראל תקפה בתימן, היא נתנה עבודה.
אחד המנועים העוצמתיים של מכונת הרעש הוא הידיעה שמעטים טורחים להתעכב על מה שנתניהו אמר ובמיוחד על מה שלא אמר. הוא לא התייחס, למשל, לאף אחת מהפעולות המבחילות שנקטה גב' נתניהו, שנחשפו בכתבה של ספי עובדיה, כולל המעשה השפל של ארגון הפגנת קללות מתחת לבית של משפחה שכולה. "משענת חיי", כפי שמכנה אותה בעלה, הייתה ונותרה בפיו רק קדושה מעונה (כפשוטו). מעניין שבעדותו במשפט, אחרי כל השנים שדרש "כוונו את האש אליי", הוא זה שמסיט את האש אליה.
בנוסף, השימוש המופתי של מכונת הרעש בדמגוגיה ובדותות מטביע גם את קמצוץ האמת שנשמע מתוכה. לדוגמה: נתניהו צודק בנוגע לפרסום הטענות של מפעיל ערוץ טלגרם, שהכריז כי מידע סודי ביותר מגיע אליו בעקיפין דרך גב' נתניהו. המהדורות ששידרו את הדברים שגו קשות בשיקול הדעת: גם חדשות כאן (שם הדברים לפחות הוצגו כחלק מכתבת מגזין בהקשר חצי-משועשע) ובמיוחד חדשות קשת, שהלכו בכל הכוח על כתבה מביכה של עמרי מניב, כזאת שיונית לוי הייתה צריכה לבלום בגופה במקום להפנות אליה.
אבל כל זה, כאמור, כבר סר טעם. מכונת הרעש לא רוצה דיון הוגן שבו לוקחים אחריות, מתקנים טעויות ומנסחים כללי משחק סבירים, אלא חרבו דרבו שיסתיים רק בריסוק מוחלט. לכן נתניהו ממשיך, בלי בושה, להתראיין בעברית רק לערוץ 14 וספציפית לדמויות שהופכות למרק למשמע קולו. אתמול שודר במהדורה "ראיון" שהעניק למוטי "בקשיש" קסטל. הכתב ישב מול נתניהו, אולם לאור רמת החנופה, ההתמסרות וההתבטלות, כבר היה עדיף שיישב על ברכיו. בתנאי אחד: שלא יצפה לקבל דמי חנוכה.
