1. כל השבוע בהדלקת נרות כבר ממש "הרגיש נורמלי", כדבריו של עמית סגל. בטח נורמלי, חגגנו לתמרה יום הולדת ארבע, בודהה הכין צ'ולנט, יצא מדהים, הדלקנו נרות חנוכה, כיסא יום הולדת, שירים, עוגת חד-קרן (!), כל כך הרבה אור בבית שבאמת כבר היה אפשר להתבלבל. שנורמלי.
בדיוק לפני שנה, בנר ראשון, חזרנו לגור בבית שלנו, כי אין לנו ממ"ד וחדר מדרגות. אחרי חודשים של נדודים בין דירות, שמנו סטופ וחזרנו, הדלקנו נרות במקלט מול הבית בגשם (כמו עכשיו). כבר נורמלי, לא? הרי אירחנו עשרות אנשים השבוע, מרק ברוקולי, לביבות, גשם, סופגניות הום מייד שמור ושיר הכינו, רוקדים לצלילי הרמקול הקטן, כמעט נורמלי.
2. ההצלחה הכי גדולה של הממשלה היא באמת הנרמול. כל יום-יומיים מישהו מת בצפון הרצועה, ומתבשמים פה מ"פקקים בצפון". מודדים כמויות של גשם ושלג ברינה בזמן שנורמל שאחינו ואחיותינו קופאים מקור במנהרות חמאס.
אכן "נורמלי". מין מצב כזה שכל העיר מלאה בשלטים נגד השופטים, משהו כמו "בזמן שהחטופים בעזה, השופטים עוזרים למחבלים". בהתחלה חשבתי שאני לא קוראת טוב. עם תמונות של שופטי העליון. "נורמלי". הכל נורמלי. מי ששיחרר מחבלים בלי תמורה זו ממשלת ישראל.
אבל הכל פה מנורמל. שר המורשת אומר שהחטופים לא חוזרים בגלל היועמ"שית (!) תכף הוא יגיד שהם לא חוזרים בגלל סבתא שלי. רמת התירוצים כבר עברה את גבול המבוכה והלא נעים, אבל במחוזות האבסורד גם שר המורשת משגשג.
3. בזמן ששרנו "מי ימלל גבורות ישראל" בשני קולות, עוד פנים של בחור יפה תואר מופיעות עם הכיתוב ז"ל, פעם בן 22, פעם אבא לארבעה. רני רהב, עוד אומר את המובן מאליו בראיון. צועקים פה "סרבנות" בזמן שמכשירים חוק השתמטות למגזר שלם. אנחנו נמשיך להיהרג, ויש מי שמקבלים לא רק פטור מהשכול אלא גם את כל הפסיליטיז.
אבל זה הנורמלי, הנה אנחנו נורמליים. נורמלנו. הטירוף עצמו נורמל, האמת חטופה במנהרות בעזה והשקר חוגג על שלטים ברחבי הארץ. נראה שלמרות ששרנו בקולי קולות סורה חושך, לאור הקטן לוקח זמן לנצח שחור גדול כמו זה. זה לא שחור, זה כתם.
