בימים שבהם ראש הממשלה נתניהו מחלים אחרי ניתוח, עולה לסדר היום שאלה טורדנית: מדוע הליכוד, מפלגה גדולה עם ציבור תומכים ומצביעים רחב, נשארת משועבדת למנהיגותו 19 שנים ברציפות? למה, עם הפסקה קצרה אחת, הוא יו"ר המפלגה כבר 26 שנים? זו תופעה יוצאת דופן במדינות דמוקרטיות, מכל הבחינות. ראשי מפלגות מתחלפים ומוחלפים בהן לעתים קרובות, מדי שתיים-שלוש מערכות בחירות הם מפנים את מקומם בצמרת לאחרים.
כשנתניהו נבחר לראשונה לראשות ליכוד ב-1993 הוא היה גבר צעיר יפה תואר בן 42 בלבד; בשנה הבאה יחגוג 76. פניו חרושות קמטים המסתתרים בקושי מאחורי איפור, כבד יותר ויותר. בגיל 42 הוא הקרין עוצמה אופיינית לפוליטיקאי עולה בטוח בעצמו, בגיל 76 הוא מקרין רחמים של פוליטיקאי פראנואיד דבק בכיסאו. בלי קשר למצב בריאותו ולניתוח שעבר.
לו לקח אחריות לאומית, כמצופה מראש ממשלה, על המחדלים שאיפשרו את מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, הציבור היה מעריך את מנהיגותו ומכיר לו תודה גדולה על הניצחונות הצבאיים-אסטרטגיים שלאחר מכן. אבל הוא התכחש לאחריות, ולכן נאלץ להתחנן בפרהסיה להערכת האזרחים ודעת הקהל, כשהוא מנכס לעצמו את כל הישגי המלחמה. לא בהצלחה יתרה: הכינוי שדבק בתומכיו – ביביסטים – היה למילת גנאי. בעיצומה של מלחמה רב-חזיתית הוא נאלץ להתייצב על דוכן הנאשמים במשפט רב-אישומים, כולל אשמת שוחד. רעייתו תוזמן בקרוב לחקירה משלה בחשד להטרדת עד, ובנו השוהה במיאמי מתמחה בהתנהגות מקוממת ובציוצים מגעילים. אין מי שישא את מורשתו.
הליכוד מדשדשת זה זמן רב סביב 23 מנדטים, חמישית מהכנסת. רחוק מהרוב. כדי להיות מפלגת השלטון היא שוב ושוב נזקקת לקואליציות דחוקות ומתפרקות; גם הקואליציה העכשווית היא כזו, מעורערת ומסוכסכת מבפנים, כפי שהוכח אתמול בכנסת בהצבעה על חוק מיסוי רווחים כלואים.
מתבקש, אם כן, שנתניהו ישתמש בנימוק של חולשה לאחר ניתוח (או כל נימוק אחר) כדי להודיע בקרוב: אני עוזב את לשכת יו"ר ליכוד ואת לשכת רה"מ ופורש לגמלאות מהפוליטיקה. המהלך רק יעבוד לטובתו: עם הפרישה יפסיק משפטו המתארך למשוך תשומת לב ולסקרן את דעת הקהל, וייגמר ככל הנראה בקול דממה דקה. לאחר שיסיים את עבודות שירות שיגזרו עליו השופטים יוכל נתניהו, בעל קורות החיים המרשימים, להתמסר לייעוץ מדיני-כלכלי, לכתיבת ספרים רבי-מכר ולהפקת רווחים מהרצאות ומהשקעות. גם מפלגתו תרוויח מפרישתו: היא תרענן את שורותיה, תחדש את הנהגתה (לא חסרים פוליטיקאים בעבר ובהווה המסוגלים להנהיגה), תעדכן את מסריה ותרחיב את מנעד תומכיה.
מעל ל-60 אחוז מהישראלים לא מרוצים כיום מתפקודו של נתניהו כראש הממשלה. האמינות האישית שלו על הקרשים. הוא נכנע לכל דרישות הסיעות החרדיות. השר בן גביר ועמיתיו מצפצפים עליו; הוא נאלץ לגרור את עצמו ממיטת בית החולים כדי להבטיח רוב דחוק לאישור חוק מיסוי מצ'וקמק ומסורבל – בשום פנים לא "קריטי" לכלכלת ישראל – שתרומתו בפועל לצמצום הגירעון בתקציב 2025 תהה מזערית, במקרה הטוב 0.2 אחוז מהתוצר. סדר גודל של טעות סטטיסטית. ההתפתחויות הרפואיות והמפלגתיות הללו מזמינות לנתניהו כעת מוצא מכובד, משחיקת מעמדו בראשות הליכוד ובראשות הממשלה, לפני שהמשפטים, גורל החטופים, דוח ועדת החקירה, חוקי ההשתמטות לחרדים, ההגירה המתעצמת מהארץ, גלי ההתייקרות וההתנגדות העממית להפיכה משטרית יכפו עליו פרישת אין ברירה.
מתבקש, אם כן, שנתניהו ישתמש בנימוק של חולשה לאחר ניתוח (או כל נימוק אחר) כדי להודיע בקרוב: אני פורש לגמלאות מהפוליטיקה