אפרת בן צור נהנית בשנים האחרונות מפריחה בתיאטרון. היא כבשה את הבמה ב"אישה בורחת מבשורה", ב"השחף" וב"הכלה וצייד הפרפרים", ועכשיו נוסף לרשימת הישגיה התפקיד האיקוני של מרתה במחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" מאת אדוארד אלבי, שמוצג בקאמרי בבימוי עירד רובינשטיין. המבקרים התמוגגו מההצגה, במיוחד ממשחקה של בן צור, וגם הקהל מריע.
"כיף לקבל ביקורות טובות", אומרת בן צור, "אבל קיבלתי בחיי גם לא מעט ביקורות לא טובות. אני זוכרת במיוחד את הביקורת על 'שלוש אחיות'. בשלב מסוים החלטתי לא לקרוא ביקורות בכלל. מאז עבר זמן, והיום אני מסוגלת לקרוא את כל הביקורות. בעיניי, מה שהכי חשוב זה העבודה, הבימוי, הקאסט, כשיחד אנחנו יוצרים קסם במפגש עם הקהל".
יש משהו שמשותף בינך לבין מרתה?
"אני לא מרגישה שמרתה ואני דומות, אבל מאוד מעניין לשחק אותה ולטייל במחוזותיה. היא כל כך צבעונית וסוערת, יש בה הרבה ניגודים, והיא הולכת לקצה הכי קשה כדי לא להתמודד עם אמת כואבת. הבריחה שלה מעצמה היא מעין רכבת הרים של רצון להיות בגבהים ואז להרוס ולחדול. היא יכולה להיות מאוד אכזרית ומפחידה וגם מצחיקה ונוגעת ללב. גם בה, וגם בבעלה ג'ורג', שאותו מגלם נהדר מיכה סלקטר, יש משהו שבור ועצוב. המחזה הזה הוא על אנשים שמישהו שלל מהם את החופש להיות ראויים. הם אנשים מסורסים שלא הצליחו להגשים את החלומות שלהם. הקריסה שלהם בסוף ההצגה מכריחה את מרתה לפגוש את המציאות".
ומה קורה עם המוזיקה שלך?
"בשנה האחרונה כמעט לא הופעתי. עכשיו אני עובדת על אלבום חמישי. אני במצב די מתקדם, אבל אין לי מושג מתי הוא ייצא"
