אֲדַבֵּר אִתָּךְ כֹּל זְמָן שֶׁאֲנִי בּוֹעֶרֶת,
זוֹכֶרֶת אֶת כָּל הַפְּעָמִים
בָּהֶן הִדְלַקְתְּ אוֹתִי
וְקָרָאת לי זֹאת שֶׁלִּפְנֵי
וְזֹאת שֶׁאַחֲרֵי
וְזֹאת שֶׁבִּלְעָדֶיהָ
אַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לִכְתֹּב
וְכָל הַתֵּירוּצִים שֶׁאַתְּ
מְסַפֶּרֶת לְעַצְמֵךְ.
* *
אֲנִי חֲשׁוּבָה לָךְ,
לֹא מִשְׁעֶנֶת קָנֶה מָצוּץ
כְּמוֹ שֶׁאַתְּ מִתְחַכֶּמֶת עָלַי
בַּחוּץ עִם הָעֲבַרְיָנִים.
אֲנִי זֹאת הַמְּמַסֶּכֶת בֵּינֶךְ
לְבֵין הַדְּבָרִים —
רִיק פִּתְאוֹמִי, מְבוּכָה,
אֲנָשִׁים.
בַּבֹּקֶר אַתְּ שׁוֹלֶפֶת אוֹתִי
מְנַשֶּׁקֶת מְלַקֶּקֶת
מַדְלִיקָה אֶת הַקָּצֶה
וְיוֹנֶקֶת, עֲדַיִן יוֹנֶקֶת
מְחַכָּה לְמַכַּת הֶעָשָׁן בַּגָּרוֹן,
הַסְּחַרְחֹרֶת הַקַּלָּה,
הַמּוֹרָד הַמַּרְגִּיעַ שֶׁל הַנְּשִׁיפָה — —
* *
אֲנִי כְּבָר מִתְקַצֶּרֶת
וְהוֹלֶכֶת,
תֵּדְעִי רַק שֶׁהָרֵאוֹת שֶׁלְּךָ
בּוֹכוֹת בַּלַּיְלָה
וְגַם, שֶׁאֲנִי שֹוֹנֵאת אֵיךְ אַתְּ
מוֹעֶכֶת אוֹתִי בַּסּוֹף
וּמְשַׁנֶּה אֶת שְׁמִי
לִבְדָל.
