אחרי שעשינו סיבוב קצר בקיבוץ ירדנו למטעי התפוחים של מנרה. כ-70 אחוז מהבתים במקום היפהפה הזה, שיושב על במה נישאת הצופה פנימה אל לבנון, נפגעו במלחמה. ספגו פגיעות ישירות של טילי נ"ט ופצצות מרגמה או ניזוקו מהדף הפיצוצים ברחבי הקיבוץ. ואת מה שלא הרסו ההפגזות כירסמו החולדות שחגגו לא רק כאן אלא בכל היישובים שפונו.
אנחנו מרבים לעסוק בשיקום הפיזי של הבתים והתשתיות ולא פחות מכך בשיקום הקהילה והאמון של התושבים במקום הזה, לא רק פה במנרה, בכל היישובים שעל הגבול. אבל אז אתה יורד למטעי הפרי ומבין שהנזק שם לא פחות גדול ומקיף מהנזק בתוך היישוב. המלחמה הארורה גבתה מחיר כבד בחיי אדם, בגוף ובנפש, וגם ברכוש ובתשתיות. אבל גם הטבע ספג פגיעה קשה והיא ניכרת במטע הצמוד לגדר הגבול. אין פה עץ אחד שיצא מהמלחמה הזו בריא. או שנשרפו משריפות שהציתו הפגזים ושברי המיירטים או שקמלו, התייבשו מחוסר טיפול ומתו. ולא רק במנרה המטע מת. מראש הנקרה עד קיבוץ דן במזרח, כרמים, מטעי אבוקדו ובננות, מטעי נקטרינות, אפרסקים ואגסים, אלפי דונמים של פרי יבשו או נשרפו.
"תראה את העצים", הצביע מישה לייקין, מנהל המטעים של מנרה, על עצי הגרני סמיט בשורה 108, "הם יבשים לגמרי. לא יכולנו לעשות כאן כלום במשך 14 חודשים. לא השקיה, לא גיזום, לא דישון, לא ריסוס, כלום. תראה את המכתש שעשה הבורקאן, תכף אני אראה לכם עוד אחד. ההדף והרסיסים קרעו פה שורות של עצים. תראה את התפוחים הקטנים על העצים בשורה 102", הצביע על שורת תפוחי סאן דאונר, "תראה איזה קטנים הם בגלל שלא יכולנו לטפל במטע. אפילו גרבר אי-אפשר להכין מהם".
22 אלף דונם ניזוקו
223 אלף דונם של יערות וחורש טבעי, שמורות טבע וגנים לאומיים נשרפו בגליל וברמת הגולן מאז פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. בינואר 2024, שלושה חודשים בלבד לתוך הלחימה, העריכה "קנט", הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, כי כ-30 אלף דונם של שטחים חקלאיים בקו העימות, מתוכם 22 אלף דונם מטעי פרי, ניזוקו. הלחימה שנמשכה עד נובמבר הוסיפה עוד כמעט 10,000 דונם של מטעי פרי ושטחים חקלאיים שנפגעו. שריפות ענק שהציתו שברי מיירטים או נפילות של פגזים שירה חיזבאללה כילו כרמים, מטעי נקטרינות, אבוקדו ותפוחים. חקלאים עמדו לבדם עם מחבטי כיבוי מול האש תוך סיכון עצמי. לא רק האש איימה עליהם, גם ירי צלפים וחוליות נ"ט שארבו וירו בכינון ישיר.
כשעמדנו במטע שנמצא ממש על הגדר, מטרים ספורים ממנה, צפינו על הריסות קו הבתים הראשון של הכפר הלבנוני השכן, מיס אל-ג'בל. בקיץ האחרון עוד עמדו שם בתים שבהם הסתתרו חוליות של חיזבאללה. השטחים צמודי הגדר הוכרזו על ידי הצבא כשטח צבאי סגור או בשפה החקלאית "שטח במניעת קטיף". גבי קוניאל, סמנכ"ל "בראשית", תאגיד פירות קואופרטיבי בבעלות משקי הגליל העליון ורמת הגולן, נזכר בטלפון בהול שקיבל מלייקין באחד הערבים של חודש יוני: "'גבי, נפל בורקאן במטע על הגבול והוא עולה באש, אנחנו לבד כאן'". לייקין אומר שלא היה טעם להתקשר למכבי האש. "אף אחד לא העז להתקרב לכאן. לא חברת מקורות לתקן פגיעות בצנרת מים, לא ספקי דשן וחומרי ריסוס, אף אחד. תבין", מתאר לייקין את הסיטואציה, "היינו בסך הכל שני אנשים, אני ואייל, הבחור שאחראי אצלנו על ההשקיה".
קוניאל, שגר במרום גולן, עשה את הדרך ב-40 דקות. בלילה, בטנדר, לבד. שאלנו למה הוא בא בעצמו ולא התקשר לאנשים באזור שיכלו להגיע מהר יותר. "למי יכולתי כבר להתקשר? כל האזור הזה היה מפונה והיה נתון לירי בלתי פוסק. באתי כי ידעתי שהוא במצוקה. שאין לו אף אחד, שהוא לבד כאן".
והצלחתם להציל משהו?
"כן", עונה לייקין, "אחרי שעתיים-שלוש השתלטנו על האש. נשרפו לא מעט עצים, אבל את הרוב הצלנו. נראינו כמו כורי פחם אחרי הלילה הזה. מפוחמים ומסריחים מריח של שריפה. אבל שבוע אחר כך הייתה עוד נפילה ושוב פרצה שריפה באותו המטע ובפעם הזו הוא נשרף כליל".
הדבוראים לא הגיעו
ישבנו תחת סככה בצמוד לשטח שאמור היה להישתל ב-8 באוקטובר 23' בעצי אגס. 80 דונם שכבר הוכנו עם תשתית מתקדמת בהשקעה של שלושה מיליון שקל, שירדו כמובן לטמיון. השטח נפגע כולו והוא צריך לעבור שוב הכנה מאפס. לייקין אומר שנפלו במטעים מאות פצצות מרגמה ובורקאנים. 750 דונם של פירות נשירים יש למנרה, 201 דונם הלכו טוטאל-לוס מפגיעות של טילים, מיירטים וכלים כבדים של צה"ל שנעו בשטח ורמסו כל מה שעמד בדרכם, כוללי עצי פרי. טוטאל-לוס זה אומר עקירה מהשורש של העצים שמתו והכנה של האדמה לשתילה מחדש.
"השטחים שנשרפו הם נזקים ישירים. אבל תחשוב שהמלחמה תפסה אותנו בשיא קטיף התפוחים", אומר לייקין, "ולצערי, השארנו כ-1,000 טונות תפוחים על העצים. בהמשך לא יכולנו לקטוף קיווי והשארנו 500 טונות קיווי על העצים. זה לבד גרם לנו להפסד של שמונה מיליון שקל. הפסדנו את רוב הפרי של 2023 וככל שהמלחמה המשיכה לתוך 2024, לא הצלחנו להתחיל בכלל את העונה של 2024. תראו כמה פירות יש על האדמה וכמה נשארו על העצים. אתה לא יכול להשאיר פרי על העצים. עץ לא יכול להתחדש אם לא הורדת ממנו את הפרי. אם אתה לא עושה גיזום, לא משקה, לא מדשן, לא מרסס, לא עושה טיפול במזיקים, לא עושה האבקה של הפרחים..."
האבקה?
"הפריה בין הפרחים הזכריים לפרחים הנקביים באמצעות דבורי דבש. אבל הדבוראים לא באו כי אסור היה להם להתקרב לפה. והכוורות שהיו מפוזרות בשטח נשרפו. לא היה גידול נורמלי מראש הנקרה במערב צפונה. הלך הקטיף של הדובדבנים ואחרי הדובדבנים לא קטפנו נקטרינות ולא היה אפרסקים ולא היה קיווי ולא תפוחים".
קוניאל מבראשית אומר שהיו חסרים מעל 7,000 טונות פרי בשוק. "זה המון פרי. הפסד כלכלי גדול מאוד. השיקום עצמו ייקח זמן, בין חמש לעשר שנים. תחשוב על שתילים. מהרגע שאתה מזמין שתילים לחלקה חדשה של תפוחים למשל חולפות שנתיים".
למה שנתיים?
"כי זה לא פוטו פרג', אין מכונה שמחרבנת שתילים. שתיל צריך לגדל. וואנס שתלת אותו חולפות ארבע שנים הניבה".
לייקין: "לשקם מטע זה מרתון, זו לא ריצת 100 מטר. קשה להסביר למי שלא עוסק או עסק בחקלאות את עומק המעורבות הרגשית. נכון, יש פה עניינים של כסף, של הוצאות מול הכנסות, אבל אתה לא מבין כמה אני מחובר למטעים. עץ זה לא כמו עגבנייה שאתה שם באדמה וקוטף אחרי 70 יום. עץ זה ל-25 שנה, זה מפעל חיים. אתה מקבל אותו בתור שתיל, מטפח אותו כמו שאתה מטפח את הילד שלך. יש לנו בנאדם שאחראי על העצים הצעירים. אנחנו קוראים לו 'הגננת', הוא צמוד אליהם ברמה יומיומית. ככה שאתה יכול להבין מה זה עשה לי לראות את המטעים עולים באש. זה שרף לי בנשמה".
4 צפייה בגלריה
מישה לייקין ליד שריד של טיל. "ההדף והרסיסים קרעו פה שורות של עצים" | צילום: שאול גולן
שתי אצבעות מבלידא
ממנרה נסענו למטע האגסים של ירון בלחסן ברמות נפתלי. צפינו מעבר לגבול. הבתים בכפר הלבנוני בלידא, שמהם ירו על המושב של בלחסן, שוטחו. לא רק הם. נסענו קילומטרים בכביש הצפון הישן וראינו גלי אבנים. מרבית הבתים בצד הלבנוני הקרובים לגבול נהרסו.
בלחסן משמש כמנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל. הארגון אומד את סדר גודל המטעים שלא בוצע בהם קטיף, ובנוסף גם לא טופלו במהלך המלחמה, בין 40 ל-50 אלף דונם. "כל האזור הזה הוא בעצם אסם הפירות הנשירים והגלעיניים של ישראל", הוא אומר ומזהה גם הזדמנות, "חקלאים זה עם שלא מתקפל. את מה שלא עיבדנו, נשקם. את המטעים שנשרפו נעקור וניטע מחדש. אבל בתוך המשבר הזה טמונה הזדמנות לעשות חקלאות טובה יותר, מתקדמת יותר. במקום 90-100 עצים לדונם, לשתול 350 עצים לדונם. לגדל פרי יותר גדול, יותר בריא, יותר טעים. זו הזדמנות שאסור לנו, כמדינה, לפספס".
הפרוטוקולים לשיטות הגידול החדשות כבר נכתבו על ידי מכון המחקר מיגל שעוסק, בין השאר, בחקלאות פורצת דרך. אורי בן הרצל, סמנכ"ל המכון, נותן כדוגמה את תפוחי הפינק ליידי. "זה אחד הזנים הכי חדשים בישראל והוא כבר בן 30. בעולם התקדמו מזמן לזנים חדשים. המטעים שנשרפו במלחמה או אלו שלא עובדו הם בני 50 ומעלה. אנחנו מציעים להקפיץ את המטעים האלה מהעולם של האתמול לעתיד של החקלאות. חקלאות בגידול צפוף, מבוססת טכנולוגיה ורובוטיקה".
"וזו לא סתם חקלאות מחדשת", מסביר אריק בן מאיר, מנהל תחום הקיימות והסביבה במיגל, "לא רק סיפור של טכנולוגיה ורובוטיקה. אנחנו מדברים על שיטות גידול שכל מטרתן לתת כבוד לקרקע כמשאב שמקיים אותנו. עם פחות ריסוסים, פחות כימיקלים, פחות נזקים לסביבה ולאדמה".
כדי לראות בעין במה מדובר ירדנו לעמק החולה, לחוות המטעים המחקרית. מוסתרת מהכביש בשדרת פיקוסים, בחווה הזו השייכת לחברה לחקלאות של הגליל העליון מבוצעים פיתוחים של זני הפרי שיאכלו הנכדים שלנו. מכון מיגל ומו"פ צפון של משרד החקלאות מנסים כאן שיטות גידול חדשניות שמטרתן להפוך את החקלאות לטובה יותר ולרווחית יותר. "המטע החדש ייתן את הפרי הכי עמיד לסוגי קרקעות ושינויי מזג אוויר, את הפרי הכי טעים, הכי גדול, והניבה לדונם תהיה הרבה יותר גדולה מהניבה שיש היום בדונם במטע הישן", אומר ירון לוגסי, מנהל החווה, "וכל זה בגידול מופחת דשן וריסוסים, מה שיותר ביולוגי. מטע שבנוי בשיטת 'הקיר הפירותי' עם קונסטרוקציית עמודים שתאפשר גידול צפוף, מה שנקרא מטע נוח לתפעול שאפשר להיכנס אליו עם מיכון לקטיף מכני. העצים יהיו נמוכים יותר וקרובים יותר אחד לשני. יש לנו גם רובוטיקה לקטיף תפוחים שנמצאת בשלבי פיתוח. זה יוכל לעבוד גם בקטיף של אפרסמונים ונקטרינות, רובוט מאוד סנסטיבי, מאוד רגיש, הוא לא ימעך את הפרי. זה רובוט מהמם שבא עם רחפן שמרחף מעל ונותן לו הנחיות. זה העתיד".
כולם מתלהבים. בלחסן אומר שזה יחסוך את העלויות האדירות של כוח אדם. קוניאל אומר שאין בכלל כוח אדם שרוצה לעבוד בחקלאות, אפילו לא במדינות ענק כמו סין והודו; שהכנסת הרובוטיקה היא צורך קיומי להמשכיות החקלאות. גם לייקין מתלהב, אבל שואל כמה זה יעלה. המלחמה השאירה אותו עם חור ענק בקופה. קוניאל מבראשית כבר בירר. עד היום עלות הקמת מטע נעה בין 15 ל-20 אלף שקל לדונם, משלב הכנת הקרקע והשתילה ועד הניבה. המטע החדש, המודרני, אלו שרוצים להקים לאורך הגבול עם לבנון במקום אלו שנשרפו או התייבשו ומתו במלחמה, יעלה 40 אלף שקל לדונם. "60 אחוז מהתמ"ג בצפון על הגבול מגיע מחקלאות", אומר קוניאל, "המדינה תצטרך לא רק לתת מענקים לתושבים כדי שיחזרו לחיות כאן, אלא גם לשקם את החקלאות, להכניס את היד לכיס ולסייע לחקלאים להרים פה חקלאות מתקדמת יותר ממה שהייתה ערב המלחמה. החקלאים ייתנו את חלקם, אבל גם המדינה תצטרך לתת. החקלאות היא לא רק התלם האחרון שקובע את קו הגבול. והיא לא רק הפרנסה כאן של אלפי משפחות. החקלאות היא גם הירוק בעיניים, זו שהופכת את האזור הזה לכל כך יפה. חייבים להקים אותה מחדש".
