ברביעי בלילה חלמתי על ג'רי ספרינגר. מלך הטראש האמריקאי, שהנחה במשך שלושה עשורים תוכנית אירוח סנסציונית. ג'רי ידע הכל. איך לסכסך בין גבר לאשתו הסוסה, כיצד לשסות את ראש הליגה להגנה יהודית בחברי קו קלוקס קלאן, וגם איך ללבות ריב משפחתי שגרם לגבר גרוש לגור בקופסת קרטון מול האקסית. הקהל אהב את ג'רי והריע לו (למתגעגעים, יש דוקו חדש עליו בנטפליקס). חשבתי עליו שוב כשראיתי בחמישי בערב את ינון מגל עולה כמוהו לבמה, בחגיגות שלוש שנים לערוץ 14 שצוינו בתוכנית מיוחדת של "הפטריוטים" בבנייני האומה.
כמו ג'רי, גם ינון יודע שאהבת חינם זה יפה, אבל משנאה, ממנה כבר אפשר לגזור כסף. מהקריירה שבנה על ליבוי שנאה, מפרסומות שמגיעות בזכותו לערוץ ועכשיו גם מאירועים. כמה? כרטיס ממוצע לאירוע של "הפטריוטים" עלה סביב 100 שקל. דיל מעולה כדי לקבל פאנל ששונא שמאלנים, הופעה של להקה ששרה מזמורים, קטעי וידיאו מושקעים על הריסות עזה, והפינאלה הגדולה: הכנסת ספר תורה לאולם, לפני שיעבור לאיזה בסיס צבאי.
מה לא היה באירוע? אג'נדה ימנית מנומקת. דיבורים על אסטרטגיה לאומית. התוכן כלל רק תיעוב, באווירה משועשעת. מגל עלה לבמה אחרי שקיבל כיפים מהקהל וצרח במחווה מביכה לנאום של יאיר לפיד בקפלן: "אנחנו הרוב" (הרייטינג של הפסטיבל היה נמוך משבעה אחוזים בציבור היהודי. "עובדה" של אילנה דיין השמאלנית הביאה 16.5 אחוזי צפייה).
הוא הציג את הפאנל המשיחי שלו, שכלל בין השאר את יותם זמרי, עירית לינור, איתמר פליישמן וידידיה מאיר. זרק מדי פעם את הקאץ'-פרייז האהוב עליו "אוי-אוי-אוי", ואירח את יוסף חדאד, שביקש מהקהל להשלים את המילה "בגיהינום" בכל פעם שקרא בשמו של מחבל.
ביקום מקביל, שודרו ביום שישי במהדורות החדשות של כאן, רשת וקשת ראיונות עם הוריה של לירי אלבג, התצפיתנית שמוחזקת בשבי כבר 462 ימים. המשפחה קרועה, מתייסרת. בראיונות שוברי הלב סיפר אביה שטרום חטיפתה, הוא עצמו היה אמא של הביביסטים. עכשיו צבעו אותו כשמאלני בוגד. "מי שרוצה את החטופים הוא אויב העם", אמר למואב ורדי. "הרביצו לי, זרקו עליי ביצים, שלחו לי זר לוויות וכותבים לי מכתבי נאצה".
הייסורים של משפחת אלבג ושאר משפחות החטופים לא הגיעו לחגיגות השלוש המבודחות בבנייני האומה. "צוחקים על ערוץ 14", התפלא זמרי. "אומרים שאנחנו מראים שהכל טוב ונמצאים באופוריה גם ברגעים הרעים, גם עם החטופים, הנופלים. אבל אנחנו מראים את המציאות מהפרספקטיבה שלנו. הניסיון של השמאל זה להכניס את העם הזה לעומק של הדיפרסיה". כי הרי מה עצוב ב-98 משפחות שעדיין לא יודעות מה קרה לאהוביהן? איך אפשר שלא לחגוג נוכח יותר מ-800 חיילים שנהרגו מאז תחילת המלחמה?
אם נזרום עם זמרי, זה הכל עניין של פרספקטיבה. ואם מישהו מרגיש שפיספס את מפגן השנאה ובכל זאת רוצה להיות חלק, הוא תמיד יכול לרכוש באתר הפטריוטים כובע, חולצה או עט עם לוגו התוכנית. לא לדאוג, הכסף שתשלמו לא יגיע למשפחות החטופים, אלא לערוץ 14. לשנאת חינם יש דווקא מחיר.
בקטנה
תנובה השיקה קמפיין למוצרי חלב בכיכובם של יצורים צבעוניים. במפעל הפיס טוענים שהדמויות מבוססות על הלוטוגוצים מהפרסומות שלהם ומאיימים לתבוע. אם המקרה יגיע לבית המשפט, אולי כדאי שהשופט ינצל את ההזדמנות כדי לתהות סוף־סוף למה מפעל הפיס מרגיש צורך לקדם הימורים עם דמויות לילדים. לא שמעדני חלב זה דבר בריא, אבל לפחות הם לא יכולים לגרום לפשיטת רגל.
